שוק האופנה בישראל עדיין לא אמר את המילה האחרונה בכל הקשור למצבו העגום ונראה שזו רק ההתחלה. חנויות האופנה כנראה עדיין לא הפנימו את מה שעשוי לקרות ועדיין מציגות מוצרים במחירים הזויים ולא מציאותיים.
פריטים שעולה לייצר שישה דולר, כלומר כ-30 שקלים בפתח מחסן היבואן, מוצעים למכירה במחיר של 199-149 שקלים וכל זה למה? האם כדי לתת ממחיר מופקע זה הנחות? תראו להיכן הגיע המשביר לצרכן שנתן וחילק לכולם הנחות והנחות שהפכו ברבות השנים רק לאנחות ולתהליך גסיסה ארוך ומייגע ממנו סובלות בעיקר המוכרות הוותיקות המסורות והנאמנות שלו.
בוא נסתכל לרגע על שוק נעלי הספורט אשר מתחיל להיחשף לאתרי האינטרנט שם מוצעות נעליים במחיר של 70 דולר, כלומר גג 300 שקלים לאחר משלוח מול מחיר של כ-500 שקלים בארץ או נעלי ספורט איכותיות של מותגים סיניים במחיר של 45 דולר, כלומר כ-170 שקלים בארץ.
נראה שגם יבואני נעליים ממותגות אחרות עדיין לא הפנימו שניתן היום להזמין ברשת את אותם מוצרים שקיימים אצלם בחנות לפעמים גם בחצי מחיר, דבר שהופך את החנויות היקרות שלהם לאולמות תצוגה ולתאי מדידה עבור הלקוחות הערניים שלא מוכנים לשלם את מחיריה המופקעים.
הגיע הזמן להתחיל להתיישר עם המציאות בעולם הרחב ולהתאים את רמות מחירי הצרכן למה שקורה בעולם. כאן יש תפקיד חשוב מאוד לבעלי הרשתות, אשר חייבות להפעיל לחץ ומכבש בלתי מתפשר על בעלי הנכסים על-מנת שיורידו את עלויות השכירות הלא סבירות, אשר חלקן במחזור מזמן עבר כל נתון סביר ומקביל למה שקורה בעולם הרחב.
בעלי החנויות חייבים לצמצם את שטחי השכירות ואפילו לעזוב מיקומים יקרים על-מנת להעביר את המסר באופן ברור לבעלי הקניונים, אשר משום מה נשארו בצל וכאילו יוקר המחיה בארץ לא נוגע, וכלל לא שייך אליהם.
