כאשר הנשיא טראמפ הודיע פומבית כי ארה"ב מוציאה את כוחותיה מסוריה, והוא "מחזיר את הבנים הביתה", היסטריה ופאניקה פקדו את המדינה. לרגע ניתן היה לחשוב, לפחות לפי אולפן "כאן 11" (אחריו עקבתי), שטראמפ הוא בכלל פועל שכיר שלנו, הראוי לנזיפות וקללות כאילו היה נתניהו. הסיסמאות שחזרו ונישנו כמעט בכל התקשורות ולהקות הפוליטיקאים והפרשנים, היו אלו:
זהו סכין בגב של ישראל שנותרה לבדה, רווית חששות מהעתיד האפל; זהו פינוי חפוז, פרי גחמה של טראמפ שמקבל החלטות מהבטן; אומנם מדובר רק ב-2,000 חיילים אך יש לכך השפעה סמלית חשובה; מעכשיו אירן תומרץ במגמתה להשתלט על סוריה ולהפוך למעצמה אזורית מטהרן ועד ביירות; ארה"ב בוגדת בבעלות בריתה, ובראש ובראשונה בכורדים המסכנים; בנזיד עדשים של עסקת נשק היא מוכרת את הכורדים ל
ארדואן המנוול; זאת כניעה לרוסים שמעכשיו סוריה הופכת למגרש הפרטי שלהם; ובכלל, האמריקנים פחדו ממעשי טרור של האירנים נגד כוחותיהם, ולכן החליטו לברוח; ועוד ועוד, כל פרשן כיד הדמיון הטובה עליו. אחד אף הפליג "בבכייה לדורות".
אז אין ספק שעצם פינוי של כוח צבאי אמריקני מאדמת סוריה, גם אם הוא מונה רק 2,000 איש, מחציתם לוחמים, הוא לא מהלך המשמח את ידידי ארה"ב באזור, או כזה הזוכה לתמיכה גורפת בתוך ארה"ב. אבל, ברצוני להעלות שתי שאלות ולהוסיף כמה תובנות.
שאלה: כמה אנשים בישראל ידעו שיש כוח אמריקני בסוריה, מה גודלו והיכן הוא מוצב? מה דיווחה התקשרת שלנו, על שלל כתביה ופרשניה, על הכוח הזה ומשמעויותיו? האם התקשורת שלנו דיווחה בכלל מה קרה בפרואר 2018 על גדות נהר הפרת כאשר כוח אווירי אמריקני השמיד כמעט אלף שכירי חרב רוסיים שניסו לחצות את הנהר על-מנת להשתלט על שדה נפט גדול ממזרח. תשובה: כמעט כלום!
שאלה: מה עשו האמריקנים במשך השנתיים האחרונות על-מנת למנוע בפועל התבססות אירנית בסוריה, בהשוואה לפעילות הבלתי פוסקת של ישראל? תשובה: כלום, למעט שני מקרים. זה היה כאשר חיל-האוויר האמריקני מנע את כיבוש העיירה טנף (שם ערוכים מורדים סונים שאומנו ע"י ארה"ב). זאת נמצאת ליד מפגש הגבולות סוריה-עירק וירדן. נקודה אסטרטגית מהמעלה הראשונה, כי היא חולשת על הציר הקצר ביותר מבגדד לדמשק. ציר יבשתי אמין ובטוח לאירן מעירק לדמשק.
זאת נקודה ארכימדית, ונקודת מבחן: האם ארה"ב תמשיך למנוע כיבוש טנף על-ידי המיליציות השיעיות הפרו אירניות וכוחות בשאר?
ועכשיו כמה תובנות:
הראשונה, העוצמה האמריקנית היא מעל לכל בחיל-האוויר שלה (בסיסיו בטורקיה, בעירק ובנושאת מטוסים במפרץ הפרסי). לכן, השאלה הגדולה, שאין לי עליה תשובה, היא: האם הפינוי עליו הכריז טראמפ יכלול גם הפסקת פעילות אווירית אמריקנית בעת הצורך?
השנייה, מי שאכן הופקרו הם הכורדים. מההתחלה, לפני כשנה וחצי, לא הבנתי מדוע הם מוכנים לשמש כ"מגפיים על הקרקע" של האמריקנים, מבלי לקבל מהם שום הבטחה מדינית, שום התחייבות כתובה ועוד להשתלט על שטחים שבהם יש רוב סוני ערבי, שאין בהם כורדים. זהו לדעתי מהלך אסטרטגי אמריקני של רכישת בן ברית חדש ישן בזירה הסורית: טורקיה. יש עכשיו לארה"ב את ישראל בדרום ואת טורקיה בצפון. הטורקים (עם עשרות אלפי מורדים סונים ) שולטים עכשיו בכל צפון סוריה (כולל מובלעת אידליב) עד מערבית לנהר הפרת, למעט מובלעת אחת, סביב העיר מנג'יב, הנשלטת על-ידי הכורדים. את המובלעת הזאת (בה נמצאים כמה עשרות אנשי צבא אמריקנים, שלדעתי יתפנו במהרה) יתקפו הטורקים בקרוב. מה יהיה עם הכורדים שממזרח לנהר? צריך לחכות ולראות.
השלישית, הפינוי אינו חפוז (עד 100 ימים), ואינו פרי גחמה. כבר כמעט שנה טראמפ מודיע שאינו רוצה כוחות קרקע בסוריה, ותפיסתו היא שבעלי ברית "יעשו את העבודה".
הרביעית, הפאניקה מיותרת. ההשפעה על ישראל מזערית, אם בכלל. פעלנו בכוחותינו ונמשיך כך, מתוך ידיעה ברורה שמובטחת לנו תמיכה אמריקנית בעת הצורך, ורוסיה אינה אויב שלנו.
