ספק גדול אם אכן יביא "הימין החדש", שהוקם בסוף השבוע על-ידי
נפתלי בנט ו
איילת שקד, כתחליף ל"בית היהודי", את הישועה שלה מצפים מקימיו. ציבור חדש של תומכים הוא בוודאי לא יביא להם, באשר מדובר בלא יותר משעטנז לשוני שלא ניתן לממשו במציאות.
צירוף של דתיים וחילוניים למקשה אחת, במסגרת מפלגה מאוחדת, לא יגרום לשיתוף הפעולה המקווה ביניהם. בתיאוריה אמורים אומנם הדברים בגדר של משאלה יפה, אבל במציאות שואף הסיכוי שהיא תתממש לאפס.
אחרי ככלות הכל יש לזכור ש"הימין החדש" צמח מ"
הבית היהודי", שהוא, כמובן, מפלגה בעלת צביון דתי מובהק, מה גם שלידתה של זו מהמפד"ל - מפלגה דתית ללא עוררין, עם צביון דתי שכזה יקשה, ללא ספק, המיזוג של חילונים מבחוץ עם דתיים מבפנים.
איבוד הייחוד אין להטיל ספק בכך שהציבור בעל הצביון הדתי, שתמך עד כה ב"בית היהודי", יבקש לשמור על צביונו הייחודי גם להבא, וממילא מובן שהוא לא יתפתה לחבור דווקא למפלגה מעורבת, שתאבד את ייחודה הדתי לטובת שעטנז שהולבש עליה על-ידי מקימיה.
למען הגילוי הנאות, מן הראוי להודות שכחילונית מובהקת קל יותר לאיילת שקד להיכנס לנעליו של "הימין החדש" מאשר לנפתלי בנט, המייצג את הזרם הדתי המובהק במפלגתו. אלא שהעבר ההדדי של השניים, כמשתפי-פעולה ב"בית היהודי", כלל לא אמור לשמש דוגמה לציבור המצביעים שנתן עד כה את קולותיו למפלגה שאינה קיימת עוד.
מצופה, לפיכך, מנפתלי בנט ומאיילת שקד שישיתו את ליבם למציאות החדשה, שאותה יצרו במו-ידיהם, ושלא בהכרח תשחק לטובתם. ההפך מזה סביר הרבה יותר.
