ההנהגה הרוסית מצאה הזדמנות פז למעורבות צבאית בסוריה. נסיגתה של ארה"ב ממעורבות מלחמתית במזרח התיכון שהחלה בעידן הנשיא אובמה ונמשכת בעידנו של הנשיא טראמפ, וגם מצב הכאוס ששורר בסוריה מאז שנת 2011, פתחו את שעריה של סוריה לכניסת כוחות רוסיים בנימוקים של מלחמה נגד הטרור והגנה על משטרו של בשאר אלאסד, וגם משום שסוריה נותרה בת ברית יחידה לרוסיה במזרח התיכון. הרוסים חכרו את נמל טרטוס למאה שנים והשתלטו על שדה התעופה חמיימים באזור לאדקיה. השאלה שמכתיבה את עצמה: מה מחפשת רוסיה בסוריה?
בסוריה אין אוצרות טבע, אין יהלומים, זהב, כסף, וגז, והנפט המצוי בסוריה אינו מספק ולו 10 אחוזים מהתצרוכת הפנימית. אם כן, מה רוסיה מחפשת בסוריה? מדברים על שאיפתו של הצר הרוסי להגיע למים החמים של המזרח ולהקים שם בסיסים וכי רוסיה שואפת לחזור לגדולתה שהייתה לה בעידן בריה"מ. מה היא המטרה מכל זה? אין בימינו מלחמה עולמית שמאלצת מעצמות לחפש בסיסים צבאיים ברחבי העולם. עידן הקולוניאליזם חלף... ומעצמות גדולות אינן יכולות להשתלט על מדינות עשירות באוצרות טבע ולרכוש אותם בזול. לאוצרות אלה יש מחירים שנקבעים בבורסות הבינלאומיות. לא קיימת אפשרות שמעצמה כלשהי, תכתיב מחירים זולים.
עובדה היא שיחסי מעצמות כמו ארצות הברית, בריטניה וצרפת עם מדינות העולם השלישי, אינם מבוססים על ניצול אוצרות הטבע. זאת ועוד, לא עוד מרחבי מחיה למעצמות במדינות העולם השלישי. פעם במאה ה-19, פעל הקולוניאליזם הבריטי כדי להפוך את הודו וסין לשווקים. מאות מיליונים במדינות אסיה יקנו מאות מיליוני פרטי לבוש תוצרת בריטניה. העידן ההוא נגמר וההפך מתרחש. סין והודו משווקות את תוצרתן למדינות אירופה. סוריה אינה מרחב מחיה לרוסיה, מלבד עסקות הנשק שתמורתן משלם המשטר האירני. אין בסוריה אוצרות ואין מרחב מחיה. יש משטר רצחני שהרג 600 אלף מבני עמו והפך 8 מיליון לפליטים בארצם ובארצות השכנות.
אפשר לחשוב, שהגנה על משטר כזה והתעלמות מפשעיו, יש בה כבוד ויוקרה להנהגה הרוסית. כנראה, שליטי הקרמלין לא למדו את הלקחים ממעורבותה הצבאית של בריה"מ באפגאניסטן לפני כארבעים שנה, מעורבות שנמשכה 10 שנים. גם אז ניצבה השאלה הגדולה, מה מחפשת בריה"מ באפגאניסטן? יש אומרים שפוטין שואף לבסס את מעמדה של רוסיה כמעצמת העל היחידה במזרח התיכון. שאיפתו של פוטין סותרת את המציאות. רוב מדינות המזרח התיכון נחשבות לבנות ברית לארצות הברית. בסעודיה, בקטר, בירדן, במצרים ובשאר מדינות המפרץ יש בסיסים צבאיים אמריקנים, וצבא מצרים עורך תימרונים צבאיים עם כוחות ארצות הברית במדבר המערבי של מצרים בשם "הכוכב הנוצץ".
ההיסטוריה חוזרת לכן, אפשר לומר שסוריה היא בת הבית היחידה של רוסיה במזרח התיכון, בעוד שלארה"ב יש בנות ברית רבות. רוסיה לא תתפוס את מקומה של ארה"ב במזרח התיכון. שליטי בריה"מ התכוונו להגן על המשטר הקומוניסטי בקאבול ולמגר את המורדים האנטי-קומוניסטים. המעורבות החלה ביעוץ הצבאי, אספקת נשק ובשליחת כוחות סובייאטיים לצפון אפגאניסטן. כוחות של ארמיה שמורכבת משתי דוויזיות, אחת מהן מוטסת. הלחימה של הסובייטים נמשכה 10 שנים וגרמה לנזקים אדירים לברה"מ. 15 אלף חיילים רוסים נהרגו. נזקים כלכליים שנאמדים במאות מיליוני דולרים. בצבא האדום פשטה דימורליזציה והעם הפגין נגד המעורבות הצבאית, שנחשבת על-ידי המומחים וביניהם מומחים רוסים, כאחד הגורמים להתמוטטות המשטר בברה"מ.
משטר שלא ידע להגן את קיומו לאחר שנכשל בהצלת משטר קומוניסטי באפגאניסטן. המעורבות הצבאית באפגאניסטן היא המשל, והנמשל כיום הוא המעורבות בסוריה. האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? טרם אפשר לקבוע, אך יש תסמינים. 138 הרוגים, רובם קצינים וטייסים, והוצאות הנאמדות במאות מיליוני דולרים - כל זה כדי להבטיח השרדות המשטר העריץ של בשאר לכדי להבטיח נוכחות צבאית רוסית באגן הים התיכון, שלא ברור מה מטרתה ואיזה תועלת תביא לרוסיה.
לסיכום, כשם שמתברר מזה זמן, שמעורבות רוסיה באפגאניסטן הייתה טעות פטאלית, יום יבוא ויתברר שגם המעורבות הצבאית של רוסיה בסוריה היא טעות פטאלית. שליטי הקרמלין טועים וכשגדולים טועים, גם הטעות היא גדולה. אמר מפקד חיל-הים האיטלקי במלחמת העולם השנייה: "קפיטן קטן מטביע אוניה קטנה, קפיטן גדול מטביע אוניה גדולה". זאת ועוד, דרכה של רוסיה בסוריה אינה סוגה בשושנים, כי יש לה מתחרה, זהו משטר האייתואללה באירן. רוסיה ואירן לחמו יחדיו נגד דאעש. המלחמה כמעט ומסתיימת.
הגיע הזמן לחלוקת השלל. רוסיה אינה מעוניינת בשותף כלשהו בשליטה על סוריה. פתגם ערבי עתיק יומין: "כתר המלוכה אינו סובל שני ראשים". היועץ של הנשיא טראמפ, גון בולטון גילה במסיבת עיתונאים בישראל 22.8.2018: "פוטין הודיע לי שהאינטרסים של אירן בסוריה, אינם תואמים את האינטרסים של רוסיה. אהיה מרוצה אם הכוחות האירניים ישובו לארצם". לסיכום, זהו נושא שמציב שאלה: מה מחפשת רוסיה בסוריה?
