מחקרים מראים שנשים העוסקות בזנות מראות סימנים של פוסט טראומה, ותוחלת החיים שלהן נמוכה יחסית עקב בעיות בריאותיות, בין השאר גינקולוגיות, כתוצאה מעיסוקן: מחלות מין, שימוש בסמים, תת-תזונה וכדומה. תופעת הזנות קיימת גם בקרב גברים ונחשבת לסטייה חברתית, שזהו תיוג שכמובן לא עושה עמם חסד ומבהיר כי "הזנות אינה מכבדת את העוסק בה" בניגוד לשאר מקצועות הנחשבים לנחותים או בזויים.
בנוסף, הזנות היא תופעה נסתרת משום שהיא מלווה בקלון חברתי רב. הניסיון להסוות את העיסוק כרוך במשאבים נפשיים רבים ואולי גם פיזיים, וקשור בבדידות נוראה, שכן העוסקים בתחום יירתעו מלבקש עזרה שבדרך כלל מונגשת על-ידי גורמים מהחברה הנורמטיבית, והדבר מעצים את הניכור, הבידוד והבדידות של הזונות.
כמו-כן, קשה, עד בלתי אפשרי, להתנער מהתדמית החברתית שנוצרה בעקבות העיסוק בזנות גם שנים רבות לאחר היציאה ממעגל הזנות והדבר מתבטא בקושי להשתלב במעגל העבודה ועוד יותר להתברג במעלה הסולם המקצועי בגלל ההדרה החברתית, מצב שפועל כמעין מעגל קסמים ומקשה אף יותר על מי שרוצה לצאת ממעגל הזנות להאמין ביכולתה לעשות כן.
מנתונים שעלו מתוך הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל, שנערך על-ידי משרד הרווחה בשנים האחרונות: 76% מהנשים שבמעגל הזנות ציינו כי היו מעוניינות לצאת ממנו בשלב כלשהו וכן כי הסיבה המרכזית לכניסה למעגל הזנות בהווה היא מצוקה כלכלית 71%.
צעד היסטורי ומהפכני התרחש בחודש האחרון, כשהכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק הממשלתית לאיסור צריכת זנות. הקנסות המוצעים בחוק אמורים לשמש כלי אפקטיבי בצמצום הביקוש לזנות תוך שימת דגש על שיקום ושילוב קורבנות הזנות מחדש בחברה.
סתירה פנימית המתנגדים לחוק מעלים מספר טיעונים וביניהם שהחוק פוגע בחופש התעסוקה של אלו שעוסקים בזנות מ"בחירה חופשית". מחקרים מוכיחים כי רוב העוסקות בזנות היו מכורות לסמים עם כניסתן למעגל הזנות וחלקן הפכו מכורות במהלך העיסוק וכתוצאה מהקשיים הנפשיים הכרוכים בו. בנוסף, נמצא כי רוב העוסקות בזנות חוו התעללות מינית או גילוי עריות בילדותן. נתונים אלו מצביעים על סתירה פנימית בטיעון המתנגדים, שכן מונח "הבחירה החופשית" עומד בניגוד לגישה הפאתליסטית הרואה כל התנהגות אנושית כנובעת משרשרת נסיבתית קודמת הכרחית.
למעשה, הבחירה בעיסוק בזנות כעולה מן הנתונים קשורה קשר שלא ניתן לבטלו למאורעות חיים קודמים של אותן בנות ועל כן שיח במונחים של "בחירה" באשר לעיסוק זה אינם רלוונטיים ואף אכזריים, ולאותן נשים שאין סיבה לפקפק ביכולתן לבחירה החופשית את המקצוע אטען כי אינן יכולות להוות בסיס להנחה הכללית בדבר הבחירה וההסכמה של הרוב העוסק בזנות לו נגרם נזק עצום ועמוק לאין שיעור.
כמו-כן, טיעון זה קשור בתעדוף של זכות חופש התעסוקה על פני הזכות של
כבוד האדם וחירותו. עיסוק בזנות, כידוע, קשור בחשיפה מתמידה לאלימות, בהשפלה, בניצול ובשלל התנהגויות פוגעניות אחרות מבפנים ומבחוץ. האם באמת ניתן להצדיק את קיומה של מציאות עגומה זו בעבור הזכות לחופש התעסוקה? כש-76% רוצות לצאת ו-71% טוענות שנכנסו מתוך מצוקה כלכלית, האם באמת מדובר בבחירה אישית או בכניעה לנסיבות?
מתנגדים נוספים טוענים כי החוק יגרור עלייה במקרי אונס או הטרדה מינית. טיעון זה בטל בשישים שכן כבר ידוע לכל כי אונס הוא אקט של אלימות הרבה יותר משמהווה אקט מיני והעובדה שצרכני זנות רבים הם גברים נשואים מוכיחה כי רכישת שירותי זנות עונה ככל הנראה על יצר אחר של אותם צרכנים, הקשור לא פעם בהגשמת פנטזיות אלימות עם מי שכביכול אפשר לעשות עמה ככל העולה על רוחם, כשההצדקה לכך היא התשלום היקר שגובה שאין בו ולו במעט כדי להצדיק את שחווה נותנת השירותים.
כמו-כן מבט חטוף בלבד בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באשר לנתוני האונס המדאיגים, מספיק כדי לשלול את הטענה ההפוכה המתבקשת "קיומה של זנות תצמצם מקרי אונס והטרדה מינית". ובנוסף, והחשוב מכל, טיעון קיצוני זה של המתנגדים מעיד על תפיסה מעוותת לפיה גוף האישה מהווה כלי לסיפוק צרכיו המיניים של הגבר וחוק זה בהגבלתו את הצרכנים, יביא למצב לגיטימי של "אם לא בתשלום אז בכוח".
טיפול נפשי שיעור הנשים שדיווחו על קשר עם מסגרת טיפולית ונכנסו לזנות מתחת לגיל 18 הגיע ל-57% . כמו-כן, נמצא קשר מובהק בין "מספר
לקוחות" ו"קשר עם מסגרת טיפולית", כאשר ככל שמספר הלקוחות גדל, עולה שיעור הנשים שדיווחו על קשר עם מסגרת טיפולית, כלומר עלייה בצורך בטיפול נפשי.
לכאורה היינו מצפים כי המשמעות של יותר לקוחות עבור הזונה היא יותר כסף ולכן יותר "רווחה", אולם נתון זה שולל זאת. ריבוי של לקוחות למעשה יוצר שחיקה גדולה יותר תוך חשיפה גדולה יותר לאלימות לעיתים, ועלול להגביר צורך באסקפיזם - אם לסמים אם למסגרות טיפול וזאת מלבד העובדה שחלק נכבד מהתשלום עבור שירותי הזונה מועבר למעסיק - בין אם לסרסור ובין אם לבית הבושת, כשאת המחיר הגדול והעיקרי הנפשי משלמת הזונה.
יש שיציעו חוק לפיו יש להעניש את הזונה ולא את הלקוח - ענישת הספק ולא הצרכן כבתחומים נוספים. אולם, הצעה זו מתעלמת מאחריותו המוסרית-חברתית של הצרכן ומהתפיסה העגומה שהובילה לקיומה של תופעה זו מלכתחילה. החוק שואף לצמצם ואף להעלים את הלגיטימיות שבצריכת זנות ובכך החוק יוצא כנגד התפיסה ולא כנגד הצרכן. הענשת הזונה תהווה הענשת הקורבן בעוד שהתפיסה הרואה בנשים כלי פוטנציאלי לסיפוק מיני היא זו הבעייתית ומשתקפת בצרכנות.
זאת ועוד, עצם קיומו של מקצוע זה וצריכתו בתקופתנו המודרנית היא לנו לאות קלון כחברה ששמה לה לדגל את זכויות האדם. לכן, מקדשי המודרניזציה הטוענים להיות החוק חשוך צריכים להכיר בדו פרצופיות שלהם בבואם לדבר על הלגיטימיות שבצריכת זנות, שכן דווקא מחברה מודרנית וליברלית בה תנועות לשחרור נשים משפיעות בתחומים כה רבים מצופה היה שהמקצוע העתיק בעולם כבר יהיה לנחלת העבר.
הזנות כתופעה מהווה סכנה לחברה משום שבחברה בה הזנות לגיטימית אין ניסיון אמיתי של גברים להבין את החוויה הקשה של העוסקת בתחום. הזנות היא תוצר של חברה בה יחסי הכוח מאפשרים ניצול נשים והחפצתן ועל כן אותה החברה היא זו שמתפקידה לתקן עוולות אלו ולא לתת יד להנצחת אי-שוויון פטריאכלי המשעבד נשים כקבוצה.
צדק חברתי כחברה לא היינו רוצים שצריכת זנות והעיסוק בה יהפכו לנחלת הכלל ומכאן חוסר המוסריות שבה, כדברי קאנט "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלי": חוקי המוסר שאנו חיים על פיהם צריכים להיות מסוגלים להיות אוניברסליים. חוקים שאותם אנו יכולים לבקש שכל בני האדם יאמצו.
בין אם מקור החוק בפופוליזם של גורמים בשלטון או בין אם לאו, השלכותיו החברתיות הן החשובות והוא ללא ספק מהווה פריצת דרך בתחום הצדק החברתי בשאיפה לשיקומן של נשים במעגל הזנות ולהשמעת קולם של אלו שבמצוקה. לכן הוא גם בבחינת "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". בכוחו של חוק ליצור נורמה חדשה וגם אם נזכה לראות פירותיו רק בעוד כמה עשורים הרי זה מבורך.
