בעוד כשלושה שבועות נחגוג את ראש השנה לאילנות, חג חקלאי שמציין את ראש השנה לאילנות. אחד ממנהגי החג, לצד נטיעת עצים, הוא אכילת פירות יבשים, מנהג גלותי שכנראה החל להתפתח לפני כ-600 שנה בקירוב, על-מנת להדק את הקשר בין הפזורה בגולה לאדמת ארץ ישראל ולפירותיה.
תנאי הסביבה והאקלים הקר בגולה, גרמו לכך שהפירות יהיו מיובשים ולא טריים, מנהג שנמשך גם היום ובא לידי ביטוי במלוא עוצמתו ברשתות המזון, כבר כחודש וחצי לפני החג עצמו.
על אף הניסיון לתת לפירות המיובשים ערך תזונתי וסממן של בריאות, המציאות שונה לחלוטין ורוב הפירות היבשים, למעט שקדים, אגוזים ותמרים, אינם בריאים ומכילים כמויות ניכרות של סוכר וחומרים משמרים.
רשתות המזון אימצו חג זה לחיקם ומקפידות לפרוס תצוגה ובמות אפילו חודש וחצי לפני החג, על-מנת להשיא את הפדיון שלהם ולגרום לציבור הקונים לקנות בכל פעם שפוקדים את הרשת (ללא קשר לחג עצמו) ובעיקר להשלים קניות לפני טו בשבט, מאחר שהקניות הקודמות כבר הספיקו להיחטף ולהיאכל.
מבחר הפירות היבשים גדל מדי שנה וניתן למצוא היום מגוון של פירות אקזוטיים מיובשים ועתירי סוכר כמעט מכל מקום בגלובוס ובעיקר מטורקיה, סין ומארה"ב, אם כי נראה שעל ציר הזמן מתחילים לראות שינוי מגמה בצריכת הלקוחות ובהעדפות שלהם ומעבר של הצרכנים למוצרים בריאים יותר, תוך העדפה לצריכה שוטפת ולאורך כל השנה של שקדים ואגוזים לצד סוגי גרעינים כמו חמניות, גרעיני דלעת ושלל קטניות.
