פרשת "וארא" מפגישה אותנו עם מציאות קשה של מנהיג מול עמו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל", והתוצאה בהמשך היא כואבת: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה". והכתוב אף מסביר מדוע חוסר הקשב של העם לדברים היוצאים מלב מנהיגו, שבא לחלצם מעבדות מצרים לחיי חופש ו
דרור - "ְולֹא שָׁמְעוּ מִקֹצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה (שמות, ו' 9).
גם שבדבריו ישנה בשורה שהגאולה תהיה בּ"ִזְרוַֹֹע נְטוּיָה וּמִשְׁפָּטִים גְּדוֹלִים" והבטחה ש"הָאָרֶץ נָתַתִּי אוֹתָה לָכֶם מוֹרָשָׁה" וזאת הבטחה אלוקית, התגובה היא "וְלֹא שָׁמְעוּ" ומהסיבות שצוינו לעיל - "מִקֹּצֶר רוּחַ" ו"מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה".
חיי היום יום הקשים אוטמים ציבור של עבדים, הכורעים תחת נטל מלחמת הקיום היומיומית לפתוח את הלבבות לבשורות הגדולות - "וגָּאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹע נְטוּיָה וּמִשְׁפָּטִים גְּדוֹלִים", ואינם מאמינים לאפשרות שיוציאם "מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם" (שם 5-6).
למרבה הכאב, העם נתון בעבדות פיזית וגם בעבדות רוחנית, שביטויה אי-האימון בעצמו ובאפשרות, שניתן לשנות את מצבו ולהיחלץ מחיי העבדות הקשים בארץ מצרים. מדרש רבא לספר שמות עוד מוסיף את הראייה הכואבת, שהעם הממאן לשמוע ולקבל את בשורת משה "לא מוכן לוותר על עבודת האלילים, אלילי העם המשעבד, ולקבל על עצמו את האמונה ב-ה'".
הכשרת לבבות אין ספק שהעדר כוח נפשי להפנים וללכת בעקבות בשורת הגאולה של משה נובעת גם מהטרדות של חיי היום יום. את מנוחת העם מטריד המעמד המשפיל של עבדות מצרים. למעשה המדרש מבהיר לנו,
שהמשימה הקשה יותר היא לא בחילוץ עם ישראל מהשעבוד הפיזי, אלא השעבוד הרוחני ממנו יותר קשה להיחלץ. וחשוב לציין, שמהלכים פוליטיים גדולים מחייבים קודם כל הכשרת לבבות ואמונה גדולה טרם ביצוע המפנה הפוליטי הגורלי. גם משה המנהיג חש עצמו ערל שפתיים, הוא נקלע לרגעים של קטנות אמונה, שהכתה בו שגרת מציאות קשה שחווה במצרים ובנדודיו במדבר, כמי שנאלץ לנוס מפני אימת השררה. משה עצמו נקלע למצבים קשים של חוסר אמונה באפשרות שניתן לשנות את המצב.
פרשת השבוע שלנו מבליטה שבסופו של דבר משה נחלץ ממשבר "עָרֵל הַשְׁפָתַיִים" ופילס דרך אל העם, והעם פילס דרך אליו. השינויים שחלו אצל משה כמנהיג
ושינויים שחלו בעם הנתון ביגון השעבוד חייבו תהליכים של הכשרת לבבות. רק לאחר שעבר את נפתולי נתיבי הכשרת הלבבות פולסה מסילת המעשה המדיני הגדול של יציאת עם מעבדות מעשית ורוחנית לחיי עצמאות לאומית בארצו. מן הראוי שנשים לב לעובדה שמתוך עשר המכות שהוכו המצרים שבע מכות קיבלו תיאור בפרשת השבוע בפרשה. הפטרת השבוע ביחזקאל כ"ח-כ"ט דנה במכות שהתרחשו בשלהי הבית הלאומי הראשון וביציאת העם לגלות בבל.
מות תמות בשלהי הבית הלאומי הראשון למצריים היה תפקיד חשוב בהערכות הפוליטית במרחב והיא שחקה תפקיד חשוב ביותר בסופה של ממלכת יהודה ב-586 לפני הספירה. יהודה - כמדינה ואסלית של בבל, לה העלתה מס עבדות - עמדה בפני קריאות של שרים ומפקדי צבא להמר על האופציה המצרית כמי שתיתן גב לממלכת יהודה במרד נגד בבל.
המלך יהויכין דגל באופציה המצרית כמי שתסייע לו במרד נגד בבל. יהויכין מצא עצמו כבר אחרי שלושה חודשי מלכות יוצא לגלות בבל ואתו הכהונה הדתית "החרש והמסגר" 11 שנים לפני חורבן הבית. האופציה המצרית הוכחה כקנה רצוץ. יחזקאל נותר בין הבודדים שהצביע על מצרים "כמשענת קנה לבית ישראל ...ובהישענם עליך תשבר" (יחזקאל כ"ט 6-7). על בן דורו שיצא חוצץ נגד המהלכים המדיניים נאמר "מוֹת תָּמוּת". זו הייתה אמירה בוטה ומתלהמת של המון עם מוסת על-ידי חוגי המלוכה והכהונה הגבוהה. אני נמנע מלהיכנס לדיון שמעלה יחזקאל בהפטרת השבוע "איפה היה אלוהים" בכל המהלך שהסתיים בטבח של עם ושאריתו שיצאה לגלות בבל. אני מבקש להתמקד באומץ הלב של אנשי הרוח יחזקאל וירמיהו - לא לגרור את עם ישראל למלחמות תוך השענות על אופציות מדיניות כוזבות.
