א. התעלמו בהספדים על פרופ'
משה ארנס ע"ה - וקראתי כמה ושמעתי כמה - חסרו לי כמה פרטים חשובים ביותר על האיש, שהלך לעולמו בגיל 93: הוא היה נציב בית"ר (כלומר, ראש התנועה) בארצות-הברית, ולמיטב ידיעתי, הספיק לפגוש את זאב ז'בוטינסקי לפני שנפטר בניו-יורק, בשנת 1940. בשלהי מלחמת הקוממיות עלה ארנס ארצה במסגרת אצ"ל, לאחר שליחות בצפון אפריקה, והיה ממקימי המושב מבואות בית"ר בהרי ירושלים, שאז היו ספָר פרוץ ומופקר. לו היה מדובר באיש פלמ"ח, היו מזכירים זאת בהדגשה.
ועוד פרט שנזנח, ובעיניי, הוא חשוב ביותר: ארנס נפסל לעבודה בתעשיה הצבאית, אחר קום המדינה, רק כיוון שהיה איש אצ"ל. משמע, ה'בדיקה הביטחונית' הייתה למעשה בדיקה פוליטית. וכמו שהסביר לי אבי, "אין 'פנקס אדום' - אין עבודה".
והשיא, שגם ממנו התעלמו רוב המספידים - בשנים האחרונות עסק ארנס בתיאור לחימתו של הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) הרוויזיוניסטי במרד גטו ורשה. בעוד שהממסד (כולל יד ושם הממלכתי) טרח לטפח את זכרו של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בראשותו של
מרדכי אנילביץ', הדיר הממסד לחלוטין את אצ"י בראשותו של פאוול פרנקל. שמו של פרנקל לא היה ידוע למעשה עד שארנס פרסם את ספרו,
'דגלים מעל לגטו' (ידיעות ספרים, 2009). ספרו של ארנס, השלים את עבודתו של חיים לזר ליטאי (
'מצדה של ורשה', 1963), שהממסד התעלם ממנה. בגלל הזמן שחלף ובגלל אישיותו של ארנס, לא יכלו ההיסטוריונים מטעם להתעלם מ
'דגלים מעל לגטו', אך השתדלו לעמעם את ממצאיו.
ב. מאה שנה לצופים העבריים כשקולונל רוברט באדן-פאול חזר כגיבור מלחמה ממלחמת הבורים, הוא חיפש את שורשי הכישלון האנגלי. מסקנתו - הכישלון נובע מחינוך לקוי של הנוער. לכן, הקים בשנת 1907 את תנועת הצופים, ששמה לה מטרה לפתח אנשים צעירים גופנית ורוחנית עם דגש על פעילות בטבע.
תנועת הצופים בארץ - הצופים העבריים - הוקמה בשנת 1919 באיחוד של כמה אגודות נוער, שפעלו ברוחו של באדן-פאול. מאז התבססה התנועה בכל רחבי הארץ, ויש בה כמאה אלף חניכים, כולל צופי-ים ועדת הצופים (צופים דתיים).
הצופים בעולם פועלים בשני ראשים - ארגוני צופים וארגוני צופות. בארץ התנועה אחודה, אך כשהייתי חניך הייתה הפרדה בשכבה הצעירה בין צופות לבין צופים.
לפני כמה שבועות הצטרף נכדי לצופים. כשקיבלתי את תמונתו במדי צופים עם עניבה צהובה, רעד מיתר בלבי: זה הדור השלישי של צופים במשפחתנו. התחלתי את פעילותי בצופים בסוף שנות החמישים, והמשכתי בה עד לגיוסי, כעשר שנים אחר כך. ריכזתי את השכבה הצעירה בשבטי, והייתי חבר במערכת 'היה נכון',
עיתון התנועה, ובמוסדות המרכזיים של התנועה. עם כמה חברים חוללנו מהפכה בתנועה: שיתפנו את החניכים הבוגרים בניהול התנועה ובקביעת דרכה של תנועת הצופים - חידוש גדול באותם הימים של אמצע שנות השישים.
ג. שערורייה התערבות הכנסת בציונים של בחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין הנה שערורייה בפני עצמה. במקום לדרוש להעלות את רמת הלימודים במכללות, החליטה הכנסת לשפר את הציונים ("פקטור"), כדי שיותר משפטנים יוכלו להצמיד לשמם את התואר עו"ד. גם כך עריכת-דין אינה נהנית ממוניטין חיובי במיוחד, והפקטור מוסיף לתדמיתה השלילית.
ד. 'מי ישמור על השומרים?' כשבוע אחר שבית המשפט פסל מכל וכל את ההודאות, שגבתה 'המחלקה היהודית' בשב"כ באלימות ובעינויים, נחתה עלינו פרשה נוספת של חקירה בעינויים ובאלימות של נערים בידי 'המחלקה'. כנראה, הפקת הלקחים ב'מחלקה' אטית, או נדירה.
ממה שנחשף עד כה נראה, ש'המחלקה היהודית' עוסקת כרגע בניעור עצים כדי למצוא פרי כלשהו, ואינה בוחלת באמצעים - כולל השמצת הנערים הנחקרים, כדי להצדיק את האמצעים החמורים שננקטו.
למעשי האלימות הללו יש, לכאורה, אישור מבית המשפט. מעניין מה הראו לשופט, שאישר את ההתעללות בנערים. אסור לשכוח, כי כשמרשיעים חף מפשע, שהודה תחת לחץ ועינויים בכל דבר, ששם החוקר בפיו, האשמים מתהלכים חופשיים בקרבנו.
וזה מזכיר לי את האמרה הרומית - 'מי ישמור על השומרים? (Quis custodiant ipsos custodes?)'
