חוק הלאום - למלא את מחצית הכוס הריקה

חוקי היסוד שנחקקו בשנות התשעים של המאה העשרים, בימי "המהפכה החוקתית" של השופט אהרן ברק, חשובים ככל שיהיו, היו אות הפתיחה למתן עדיפות לאופיה הדמוקרטי של מדינת היהודים בהשוואה לאופיה היהודי. התהליך שהחל אזמשבש את האיזון, הן בין המאפיינים יהודית ודמוקרטית, והן בין 3 הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת. אין פלא שהתוצאה שהתלוותה לכך הייתה השחיקה המתמשכת במעמדו של בית המשפט העליון ובאמון הציבור במערכת המשפטית, אמון שהוא חיוני לתפקודה של מערכת זו. בנסיבות אלה אין מנוס מלהשיב הן את האיזון בין המאפיינים יהודית ודמוקרטית, והן את האיזון החיוני בין 3 הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת. על-רקע זה נולד הצורך בחוק הלאום. ללא הפרת הבלמים והאיזונים לא היה בו צורך. חוק הלאום מעורר התנגדות בעיקר בגלל שני עניינים, שמן הראוי להשלימם. העניין הראשון הוא השוויון בין כלל אזרחי מדינת ישראל, ובלבד ששוויון יתייחס הן לחובות והן לזכויות, בסדר הזה, כלומר חובות לפני זכויות:

• השוויון צריך להתייחס לאזרחים היהודים ולמי שאינם יהודים.

• השוויון צריך להתייחס לחובת השירות הצבאי/אזרחי - לא שירות לאומי, כי המושג לאומי מקשה על ערבים להצטרף אליו.

• השוויון צריך להתייחס למשך השירות הצבאי/אזרחי - יהודים ושאינם יהודים, חילונים ודתיים, בנים ובנות.

• השוויון צריך להתייחס לשכר במהלך השירות הצבאי/אזרחי, שצריך להיות אחיד.

• השוויון צריך להתייחס ללוח השנה העברי/לועזי ולשימוש בהם במקביל.

• רק בנושא אחד לא יתקיים שוויון: נושא חוק השבות, שהוא המהות של מדינת היהודים ושל הציונות.

העניין השני הוא מעמד השפה הערבית, שפה השגורה בפי כעשרים אחוז מאזרחי ישראל. בנסיבות אלה צריכה השפה הערבית להילמד על-ידי כלל ילדי ישראל כשפת חובה החל מכיתה א', במקביל לשפה העברית ולשפה האנגלית. רק בהיקף לימוד כזה יוכלו בוגרי מערכת החינוך בישראל להגיע למצב של שליטה בכל 3 השפות ההכרחיות לתפקודם בחברה ובמדינה. יש להוציא ממערכת החינוך כל שפה אחרת, כדי שתהיינה 3 שפות חובה ולא מגוון שפות רשות, שמהן לא נותר דבר בהמשך הדרך. אם וכאשר תתמלא מחצית הכוס הריקה של חוק הלאום תפחת ההתנגדות לחוק, מדינת היהודים תהיה מדינת היהודים, מדינה יהודית ודמוקרטית, עם שוויון בחובות ובזכויות - בסדר הזה - בין כלל אזרחיה, והם גם יוכלו לדבר בינם לבין עצמם.