כשמספרים לי שהוועדה למינוי שופטים היא קודש הקודשים אני מתקשה לעבור לדום. כמובן אי-אפשר להתחיל היום בדברים לפני שמשליכים אבן על עו"ד
אפי נוה, ואני עושה זאת מצוות אנשים מלומדה - הכל לכאורה כמובן.
התקשורת מלאה טרוניות על הבלוק האוטומטי שנקשר בין שרת המשפטים
איילת שקד לבין אפי נוה כדי להעביר בוועדה מינויים תוך תיאום ביניהם. אבל היה להם ממי ללמוד.
כי מי שמאז ומתמיד התנהלו בוועדה בשיטת הבלוק האוטומטי תוך תיאום מוקדם באשר למינוי כזה או אחר - הם לא אחרים מאשר שלושת שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה.
דוגמה מובהקת לבלוק שכזה זכורה היטב מהליך בחירתה של השופטת
דורית ביניש לבית המשפט העליון, ומעשה שהיה כך היה:
זמן לא רב לפני סיום כהונתו של נשיא בית המשפט העליון
מאיר שמגר, הועלה שמה של דורית ביניש כמועמדת לכהן בבית המשפט העליון, וראה זה פלא: מאיר שמגר שהיה חבר בוועדה מתוקף נשיאותו, ושני השופטים האחרים בוועדה, הצביעו פה אחד נגד המועמדות של ביניש - על כל הצער ועגמת הנפש שנגרמו לה בשל כך.
אלא שלא עבר זמן רב, הנשיא שמגר סיים את כהונתו ופרש, ותחתיו נבחר השופט
אהרן ברק לנשיא בית המשפט וכחבר הוועדה מתוקף נשיאותו. יחד עם שמגר עזבו את הוועדה גם שני השופטים הנוספים, ובמקומם הצטרפו לוועדה שופטים אחרים.
ואז, ברק כמו ברק, העלה שוב את מועמדותה של דורית ביניש, והפעם - מעשה פלאים - הבלוק של השופטים הצביע בעדה והיא נבחרה. ולא סתם נבחרה: מכוח עיקרון הסניוירטי היא עצמה הייתה כידוע נשיאת בית המשפט העליון לאחר פרישתו של ברק.
ובכן מה קרה כאן? היתכן שכישוריה של דורית ביניש או התאמתה לכהן בבית המשפט העליון כדי כך השתפרו בפרק זמן כה קצר שבין שתי ההצבעות? כמובן לא. מה שקרה הוא שהבלוק האנושי של שופטי בית המשפט העליון בוועדה שינה פניו.
לא ניכנס כאן לשיקולי הבלוק הראשון של שופטי בית המשפט העליון בהתנגדותו לביניש, ונדגיש רק זאת: לעניות דעתי השופטת דורית ביניש הייתה שופטת מצויינת והוכיחה עצמה מעל ומעבר. איש לא יקח מהשופטת ביניש כמה פסקי דין חשובים ביותר שכתבה, ובראשם, לטעמי, פסק הדין האוסר על הורים להכות אל ילדיהם - אפילו לא "פליק" חינוכי.
נחזור לנקודת ההתחלה: אין פסול בבלוק של חברים כאלה או אחרים בוועדה, ובלבד שמתקיים ביניהם הליך של שכנוע הדדי ולא הכתבה של תוצאה, והעיקר: שהחברים באים לוועדה בידיים נקיות וענייניות.