בארצות רבות, אך בעיקר בישראל, חלק גדול מהאוכלוסייה לא מצליח למצוא דיור במחיר סביר. להרבה משפחות וכן לאנשים רווקים אין בית בכלל, וגם אם יש להם, הם נאלצים להוציא את רוב ההכנסה שלהם על שכר הדירה. זה משאיר להם מעט כסף לקנות מזון, בגדים, ועוד.
בעיה זו כבר קיימת הרבה זמן בחברה הישראלית, אבל כעת גדלו ממדיה. מדיניות הדיור הציבורי, הנחשבת כמדיניות רווחה חברתית, היא אחת הנפוצות ביותר לאורך השנים במדינות רבות. אך למרות השימוש הנרחב והמתמשך במדיניות זו (כולל בישראל) היא נחשבת ככישלון.
המונח "דיור ציבורי" מתייחס לדיור בבעלות הממשלה. בדרך כלל הדירות האלה נבנות באופן חפוז וזול וברמה נמוכה. דירות אלה מיושבות בעיקר על-ידי אזרחים במעמד סוציואקונומי נמוך שלא יכולים לקנות בית משלהם או לשכור דירה סטנדרטית במחירים הרגילים בשוק הנוכחי.
פערים חברתיים מדיניות הדיור הנוכחית בארץ מתקיימת במידה רבה כדי לעודד עולים להתיישב באזורים פחות מאוכלסים, כגון בפריפריה של ישראל או בערים קטנות יותר. בגלל העלייה בהגירה ההמונית, עלה גם הביקוש לדיור ציבורי. כתוצאה מכך, כיום לפחות 3% מכלל הדיור בישראל הוא של הממשלה.
על-מנת לעמוד בביקוש זה, הרבה דירות (אם לא כולן) נבנו במהירות ובזול, וכתוצאה מכך הן באיכות ירודה. איכות הדירות הללו רק מדרדרת עם הזמן, ואנשים רבים נאלצים לחיות בדירות שאנן מתאימות למגורים. בינתיים, הממשלה הורידה את התקציב לתחזוקת דירות אלה. במהלך השנים, הפערים החברתיים והכלכליים שנוצרו כתוצאה מהדיור הציבורי הפכו להיות רחבים יותר. לא ננקטה כל פעולה על-ידי הממשלה בשנים האחרונות. מספר האנשים המחפשים דיור המשיך לעלות, וכך גם הבעיות בשכונות דיור ציבוריות המאוכלסות במידה רבה על-ידי משפחות עם הכנסה נמוכה.
אני מציעה שנתקן את המדיניות הנוכחית או ניצור אחת חדשה לחלוטין. ראשית, יש לשנות את מטרת הדיור הציבורי בישראל. במקום לשמש ככלי להתיישבות בגבולות ישראל ולשלב מהגרים, צריכה מטרת הדיור הציבורי לצמצם את מספר האנשים שאין להם בית ולסייע לאזרחים בישראל לעבור למגרים בתנאים אנושיים. שנית, יש להעביר חלק ניכר מהתקציב הממשלתי לצורך תחזוקה ואחזקה של יחידות דיור ציבוריות, על-מנת להבטיח שהדירות יובילו לשיפור של מצב המגורים עבור משפחות עם הכנסה נמוכה.
ולבסוף, יש להתייחס לבעיות שגורמות למשפחות האלה להיות במצב הנוכחי שלהם כדי לעזור ולחלץ אותן ממעגל העוני והתלות הממשלתית אחת ולתמיד. על הממשלה לספק משאבי בנייה קהילתיים, כגון הכשרה בעבודה, טיפול בילדים ובחינוך. כשיתחילו לעשות זאת, מדיניות הדיור החברתי תוכל להיות שוב דרך טובה לשינוי אמיתי במקום פתרון זמני עבור בעיות אמיתיות ומתמשכות.
