לאחרונה עולה לכותרות שוב נושא המצלמות ואמינותם ונראה שבעקבות פסיקת השופט
דוד רוזן בדבר אחריותם של גורמים במשטרה ובמכון התקנים הישראלי, שהסוגיה לא תרד מהכותרות במהרה, אולם נדמה שהנושא המהותי ביותר בתחום כלל לא עולה.
גם רשויות האכיפה וגם הנהגים נמצאים בסוג של משחק, בו הם מאטים את המהירות באזור המצלמה ואחר-כך שוב מגבירים אותה. במילים אחרות ולא משנה כרגע סוג ואיכות המצלמה, האם זו השיטה והדרך הנכונה לנהוג/לחנך את הנהג? או שישנה גם דרך אחרת. האם לא נכון יותר לדאוג שהנהג ייסע בהתאם לחוק לאורך כל מסלול נסיעתו ולא רק בקרבת המצלמה?
מסתבר שנושא מטופל באופן רציני באוסטרליה, שם מודדים את מהירות הנסיעה לא בנקודה ספציפית (אזור המצלמה) אלא בממוצע, כלומר מודדים את מהירות הנסיעה לאורך הנתיב של כל נהג, ונהג אשר מהירות נסיעתו הממוצעת עולה על המותר, מקבל קנס. שיטה זו הוכיחה את עצמה ומן הראוי לבחון ולאמץ אותה ובמקום להשקיע מאות מיליונים בשיטות חלם ובמקום זה יש לעבור לשיטה שהוכיחה את עצמה והיא שיטה זולה ואפקטיבית ביותר.
כאמור, מדובר על פריסה יחסית קטנה של מצלמות לאורך נתיבים ארוכים, אשר מודדים את המהירות של כלי הרכב ובסיום הנסיעה מחשבים את המהירות הממוצעת של כלי הרכב לאורך נסיעתו. במידה והרכב עבר את המהירות הממוצעת, נשלח דוח מהירות בעל משמעות כספית לא מבוטלת לנהג הממהר.
