לפני כיומיים נחשפתי ל"אס.אם.אס" ששלח אדם חילוני מישראל לחברו, שחזר בתשובה, והחי כיום בבלגיה. הרבה שנאה וביקורת הרסנית נשפכו מהטקסט הזה. הכותב כמובן עלה שוב על גל השנאה ליהדות וכמובן הכפיש את כל היהדות החרדית ואת דת ישראל במה שנחשף בתוצאות המשפט שבו נחשפה גניבת עשרות מיליוני השקלים על-ידי קהילת וישיבת ה"מתמידים". בטוחני שהמאשים לא עורך הכללה כזו עם החברה החילונית ועם מדינת ישראל כאשר שוב ושוב מתגלה מרמה חדשה בממשלה, במשטרה, בצבא, במשק הציבורי וכו'. אבל הנקודה שאותי תפסה לא הייתה ביקורתו הארסית של האיש החילוני אלא במרמה החרדית שגרמה לו להיות כזה.
האדמו"ר מסאטמר ועמדתו מזוית אחרת כאשר האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל דיבר כנגד לקיחת הכספים ממדינת ישראל הוא העמיד את ההתנגדות ללקיחת כספי מדינה בכך שהמדינה תשתמש בהענקת הכספים הללו להתערבות בחינוך התורתי בפרט ובחיי היהדות החרדית בכלל. גם אלה בחו"ל, מבין היהדות הדתית והחרדית, המתנגדים ללקיחת כספי המדינה בה הם חיים מעלים את הנימוק הזה - התערבות מעניקי הכספים בחינוך הממומן על ידם. אבל בפרשיות הצחנה העולות מעסקי הממון של החרדים עם משפכי הכסף של מדינת ישראל עולה בעיה אחרת, שאפילו האדמו"ר מסאטמר ושכמותו לא נגעו בה. זוהי בעיה העולה בארץ ישראל - דרך מסגרת מדינת ישראל, ושאיננה עולה ביהדות החרדית והדתית בחו"ל. לבעיה הזו הייתי קורא: ה"כסף משחית".
עולם התורה והרבנות תחת עסקנים עלובי דעת עולם התורה בחו"ל נמצא בחיותו הרוחנית בידי רבנים ואנשי תורה. הם אלה המרכיבים את בחירתם של בחורי הישיבה ושל אברכי הכוללים. מממני הממון היהודיים בחו"ל מפקחים מקרוב כי למוסדותיהם יהיו ראשי מוסדות יראי שמים ונקיי דעת וכפיים. הכל בהשגחה. גם הפחד מהשלטון הזר מסייע לא פעם לשמור על איפוק ואי גנחבת דעת וממון. אבל בישראל - תחת כספי המדינה, הכל שונה. לא אחת נפתחים כוללים על-ידי אינשי דלא מעלי כגרם פרנסה ותו לא. הממסד הישראלי איננו חפץ דווקא בפיקוח תורתי אמיתי ולכן לומדי הכוללים הם לא פעם אומללים שפרנסתם איננה באה משום מקום והכולל התורתי הוא המפלט שלהם. ראשי הכוללים הם בסה"כ כאלה הכפופים לבעל הכולל ותלויים בו במשכורתם. חלקם כלל אינם תלמידי חכמים.
החלחלה הזו זולגת אל הישיבות, כאשר עסקנים בעלי זרוע הופכים את עצמם ל"ראשי ישיבות" וה"משגיחים" שלהם אינם אלא ממדרגה נמוכה. לא פלא הוא שרבים מבחורי הישיבות ולומדי הכוללים הם בסה"כ פרחחים ירודי רמה. הממסד החילוני איננו מפקח מי הם באמת ראשי הישיבות או הכוללים, והממסד הזה שמח שהם אינם דווקא השמנא והסלתה התורתית וזאת כדי שהתורתיות בישראל תישחק, רחמנא לצלן, לכפירה. התוצאות הן שעולם התורה החרדי נשלט בידי עסקני ממון שבינם לבין התורה אין ולא כלום. הללו לא פעם גם קורעים - מול פני הנדבנים, המחאה זו או אחרת שלדעתם הייתה נמוכה מדי עבורם. המצב הזה מגביל בישראל למצבה של הרבנות המקומית.
ה"מתמידים" כ"קצה הקרחון" בגלויות העולם נבחרים רבני הקהילות והערים - על דייניהם, על-ידי צרכני הדת כמו הקהילות השונות וחבריהם. לא במקרה דואגים שם הבוחרים שרק הטובים בתורה וןבמידות יהיו נבחריהם אבל בערים, בעיירות ובמשק החקלאי בישראל נבחרים ה"רבנים" הללו על-ידי עסקנים - שהם לא פעם אנטי דתיים, ואשר עברם הפלילי הוא שכיח. לא פלא הוא ש"רבני הציבור" הישראלים נתפסים במעילות ואינם מייצגים את הציבור הזקוק להם ואת עולם התורה. לא פעם גם נבחרים "רבנים" במקומות שאין בהם צורך, שהרי מי בכלל שואל את הציבור הדתי מהו חפץ באמת?...
פרשת ישיבת ה"מתמידים" היא רק קצה הקרחון ממה שמתחולל בעולם היהדטות האמיתי.
