אני מתבונן על ההיערכות בעולם הפוליטי, עושה חישובים ומגיע למסקנה כי בבחירות הקרובות יש הזדמנות להביא לבחירת ממשלה שתהיה סוף סוף ממשלה לאומית, כזו שתגשים רבים ממאוויינו כאן בארץ הקודש. בכללם החלת ריבונות על כל ארצנו, ביסוס אופייה ומאפייניה היהודים של המדינה, המשך המהפכה במערכת המשפט ותיקונה ועוד תופינים, כמה שתרצו.
אגש אפוא לעשות ביחד עמכם חשבון פשוט, כזה המבוסס אמנם על תסריט אופטימי מאין כמוהו שהתממשותו תלויה אך ורק בנו, או ליתר דיוק באלה העומדים בראש המפלגות בהן ידובר לקמן.
הכוונה כמובן לאיחוד כוחות כזה, שישיב למחנה הלאומי את המנדטים האבודים הנחבאים אל מתחת לאחוז החסימה בימים רגילים של בחירות ואותם יש הפעם אפשרות נדירה להחזיר לחיים ובאמצעותם להביא לבחירת ממשלה שהיא באמת טובה ליהודים.
נפתלי בנט ו
איילת שקד נקטו מהלך שלכאורה הוא נפסד, מפקיר ובוגדני. האמנם? והרי ראינו כולנו (וגם הם) כיצד
הבית היהודי מדשדש בסקרים בסביבות השמונה מנדטים ובלי יכולת לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהפוך לגורם מנהיג ומשפיע. ואילו כעת לאחר המהלך אנו ניצבים בפני הזדמנות גדולה.
שרידי הבית היהודי (מפד"ל) מבוססים לעת עתה בפוליטיקה זעירה, מתקשים לצאת מן ההלם ונראה שאינם מבינים את מצבם ואת לוחות הזמנים הבלתי אפשריים (עבור מפלגתם). יש לקוות שיתעשתו מהר ובכך יאפשרו למהלך הגדול שיתואר לקרום עור וגידים.
האיחוד הלאומי לעומתם, בראשות
בצלאל סמוטריץ' הנמרץ, כבר מאורגן, משדר מנהיגות, מוביל והעיקר- פועל ליצירת חיבור אמתי, כזה שימנע חידלון פוליטי ואובדן קולות למחנה הלאומי.
חיבור האיחוד הלאומי, עוצמה לישראל, יחד של
אלי ישי ולבסוף גם הבית היהודי (היא מפד"ל הישנה) יכול להביא להישג חסר תקדים, כאמור לעיל. הקשר עם בנט ושקד היה טוב לזמנו אלא שהזמן עבר. רבים המגדירים עצמם לאומיים התקשו לבלוע את "הצפרדע החרד"לית" אותה מייצגים סמוטריץ' וחבריו ומצאו בית במפלגות מרכז ימין "רכות" שלפחות אינן שמאל מוצהר. כעת משהקימו בנט ושקד את הימין החדש הם עשויים לעוט כמוצאי שלל רב על המפלגה החילונית/דתית לייט בלא שיחושו מאוימים על ידי "דתיים משיחיים". כל הסקרים מלמדים שבנט ושקד גורפים כשמונה מנדטים ועוד היד נטויה.
באם יפנימו אנשי המפד"ל/בית יהודי כי עליהם לעשות הכול על מנת להצטרף לסמוטריץ', ישי, ומרזל ושות' כי אז ניתן לייצר (בהתחשב בנתונים בסקרים הקיימים) כעשרה מנדטים. התנהלות נבונה, הדגשת האיחוד ושידור בהיר ותקיף של מסר המביע נאמנות חסרת פשרות לתורת ישראל ארץ ישראל ועם ישראל יהוו קרש קפיצה להצלחה אדירה בבחירות.
במערכות הבחירות האחרונות, לאחר הגירוש מגוש קטיף ונוכח תפקוד בעייתי (בלשון המעטה) של "הממשלה הכי ימנית" אי פעם, נואשו יהודים רבים מלבחור, מלהשתתף בתהליך. תקווה חדשה ורעננה, כזו שטרם נראה כמותה, עשויה לייצר הפתעה רבתי.
ועוד באמתחת נחבאת לה מפלגתו של
משה פייגלין זהות. אל תקפצו, אני מכיר את כל הסטיגמות ה"רצות בשוק". יש המכנים את משה מגלומן, יש הבזים לו, יש הרואים בו גוייה פוליטית. רבים כועסים על כי אינו מוכן להתאחד עם המפלגות שהוזכרו לעיל. אלה אינם יורדים לסוף דעתו של פייגלין ואינם מבינים את כוונותיו, לרבות ובפרט את הקהל לו הוא מכוון. לא אכנס כאן לניתוח ארוך, אומר רק שפייגלין אינו פונה אל הימין או אל המתנחלים. המסרים אותם הוא משדר מזה כמה שנים, כולם עוסקים בנושאים שרבים בציבוריות הישראלית יכולים להתחבר אליהם- חירות וזהות יהודית בראשם.
מכאן שזהות אינה מהווה איום על המחנה הלאומי וממילא כמעט שלא תגרע קולות הימנו. פייגלין יגרוף קולות מיש עתיד, מליברמן, מכולנו, מאורלי לוי, מאנשים חושבים וליברליים שאינם חולים ב"סמולנות", מאחרים היושבים על הגדר ואינם מצביעים ברגיל, אפילו ממיעוטים ואפילו מהשמאל. משה הכריזמטי והנבון עשוי להבקיע את החומה ולהפתיע. שימו לב לזחילה שלו כלפי מעלה בסקרים בהם החל להופיע רק לאחרונה, זחילה העשויה להפוך להתפרצות אלימה בעקבות עבודה נכונה בזמן שנותר.
מדוע אני מתעכב על זהות תשאלו, משום שבעניינים הלאומיים - ארץ ישראל ועם ישראל, פייגלין הוא אותו משה מ"זו ארצנו", לא זז מילימטר. כך יוצא שבתסריט אופטימי כפי שתואר, יכול שלמחנה הלאומי יהיו במשותף למעלה מעשרים מנדטים, כולם נאמנים. עם סייעתא דשמיא אולי אפילו הרבה יותר וזה מבלי לספור את הליכוד בו יש גורמים חיוביים מבחינתנו.
רק דבר אחד קטן נותר להסדיר - על מנהיגי התנועות הקטנות כולן להבין את גודל השעה, להניח בכנות ובענווה את כל ענייני האגו בצד ולשלב ידיים למען הצלת עם ישראל בארצו וביסוס המשך הבנייה בדרך לגאולה השלימה.
