אחרי שישנתי על הנאום של גנץ, הגעתי למסקנה שהוא רוצה כשיהיה גדול במנדטים, בכישורים, בניסיון וביכולת להיות ביבי משודרג. ואם כך הדבר, אז יש לנו כבר את המקור, אומנם עם בעיות אישיות ובעיות משפטיות, אך עדיין המקור טוב יותר מהחיקוי.
הדבר החשוב והעיקרי בהנהגת המדינה הוא השיקול, מה טוב למדינת ישראל, מי הטוב ביותר לביטחון, לכלכלה, ליחסי חוץ וליציבות מדינית. אלה הקריטריונים שהציבור צריך וחייב לשקול לפני הבחירות לפני הפתק בקלפי.
נאום הסיסמאות והקלישאות אומנם גנץ פתח את הפה אבל לצערי לא פתח את הלב. הנאום היה מלא בקלישאות ובסיסמאות שנשמעות יפה אבל רחוקות מהמציאות המתפתחת וקשות להשגה בדיבורי סרק. לגוף הנושאים הקשים והבוערים הוא לא אמר כלום, לא נתן פתרון וגם לא דרך לביצוע. הנוסח אנחנו נעשה, אנחנו נשאף, אנחנו, אנחנו הוא טוב לכותרות אך לא למעשים ויישומים.
עצם העובדה שהצהיר כי גושי ההתיישבות לא יורדו, לא נחזיר את רמת הגולן ואת הבקעה וירושלים תישאר לנצח בירת ישראל, באמת מחממת את הלב ולא שונה מעמדת הליכוד. האיום על אירן ונסראללה מעניין למרות שבהיותו אלוף פיקוד צפון לא האמין שיש מנהרות ובצוק איתן לא חשב שהם איום אסטרטגי מאיים. כנראה שהמציאות טפחה על פניו והוא התעשת בנושא.
ההצהרה שיחתור לשלום מעניינת, הבעיה שאין עם מי ואין פרטנר אבל הסיסמה קיימת גם היום וזה לא מזיק לרענן אותה מדי פעם. לגוף העניין, גנץ לא הציג שום פתרון לפתרון הבעיות הקרדינליות של ישראל בשום תחום: כלכלה, חינוך, דיור, תקשורת, תרבות הקרע בעם ולא מספיק להסתפק בקלישאות אנחנו אנחנו. מי שיצא עם קלף מנצח ביד הוא בוגי יעלון. החיבור לגנרל גנץ עם שריון של שלושה מקומות למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה הוא בהחלט הישג מרשים.
החיבור גם רומז על נטייה ימינה ולא שמאלה כדי להדוף התקפות הימין. מי שצריך להיות מודאג מאוד זה לפיד ולא הימין, כי העקרון הקלאסי אומר שמה שלא מקולקל לא צריך לתקן. ההצהרה של גנץ שהוא רואה עצמו כראש ממשלה שגויה טקטית ופוליטית וחבל שלא למד מלפיד בקדנציה הראשונה שהצהיר על כך חגיגית ולאחרונה הודה שזאת הייתה טעות פוליטית. אז גנץ ילמד גם את זה על בשרו. בקיצור, לצעוק גנץ גנץ בני בני לא הופך אותך לראש ממשלה.
