לאחרונה הרשיע בית המשפט השלום ברמלה, אדם חולה נפש בזילות בית משפט. הוא הורשע בכך שפנה למספר שופטים שדנו בעניינו, וגידף אותם נמרצות. ביהמ"ש גזר עליו 9 חודשי מאסר בפועל בנוסף לקנס כספי כבד.
מספר שנים לפני כן הועמד הנאשם לדין בעניין אחר וביהמ"ש באותו ענין הורה לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית כדי לברר את כשירותו לעמוד לדין. בעקבות הבדיקה נמצא שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין וההליכים נגדו עוכבו.
הליכים אלה היו בידיעתו של השופט הנכבד שדן בתיק השני, והם מפורטים בהרחבה יתרה בהכרעת הדין, ולמרות זאת לא מצא לנכון לשלוח את הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית ודן אותו כאילו הוא אדם נורמלי לחלוטין.
התנהלות זאת תמוהה ביותר, שכן מחלות נפש הן מחלות כרוניות ולא חולפות מעצמן, ולכן היה יסוד סביר להניח שגם הגידופים שהשמיע הנאשם היו תולדה של המחלה.
אמנם כן, הנאשם לא התגונן בטענה שהוא לא שפוי, אבל אין זה משחרר את ביהמ"ש מחובתו לעשות צדק ולברר ביוזמתו אם הנאשם שפוי, מה עוד שההליכים נגד הנאשם כבר עוכבו בפעם הקודמת עקב מחלתו. יצוין שבתיק הקודם הנאשם נשלח לבדיקה פסיכיאטרית בניגוד לרצונו ולמרות שהתכחש מכל וכל למחלתו הנפשית. לא ברור מדוע ביהמ"ש הנכבד לא נהג בדרך דומה במשפט השני.
אין בפסק הדין המרשיע אף מלה על מצבו הנפשי. אין אפילו התחשבות במצבו לעניין העונש. ביהמ"ש שוקל לחובתו נסיבות לחומרה בלי סוף אבל מתעלם ממצבו הנפשי.
על פניו מדובר בעיוות דין חמור מאוד. ליקוי מאורות משפטי ומוסרי שחברה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה.
