המתים אינם רגישים לדקדוק. לא מתים ולא המתים. הם אינם מבחינים - ולמה יבחינו - בין "פולנים" לבין "הפולנים". הם לא דיפלומטים. לא יותר. הם לא עוסקים ביחסים בינלאומיים, לא יוצרים משברים גם כשיוצרים אותם בשמם ולא פותרים אותם מפני שהם היה מושא למניפולציה עיתונאית. המתים פשוט יכולים להרשות לעצמם לנוח ולהניח לאמת לחיות לצדם כמות שהיא, כי אולי רק על ידם יכולה האמת לנוח בשלום.
אשר לחיים עמנו פה היום עומדים, בקרבנו ובקרב הפולנים, שום משבר לא יושב. אי-אפשר. אין מציאות עלי אדמות בה החתירה הכוזבת של הפולנים אחר ייחוס של מוסרניות לאומית מימים ימימה תלך בקו מקביל עם הקברים שנכרו בפולין או עם האפר שפוזר בה ועם הזיכרון בלב יורשי ההרוגים והטבוחים והמומתים במחנות או בגרנות, בצעדות או בסמטאות הכפרים.
הדרישה הפולנית מישראל, אפוטרופוס הקדיש על המתים שלא הותירו אחריהם מי שיאמר עליהם קדיש, לסייע ביד פולניה של היום להינתק מכל אשמה של פולניה של תמול - היא מטורפת. ההיסטוריה מונחת על פתחיהם של היסטוריונים, לא של מדינות, על פתחיהם של סופרים, ומשוררים, וכותבי זיכרונות ומעידי עדויות, ומיליונים של תצלומים בשחור לבן, שחור כבור ולבן כתכריך, ובאלה טמונים הדברים שאפשר לומר אותם עם הא' הידיעה ואפשר לומר אותם בלי הא' הידיעה, אבל בלשכות של נשיאים וראשי ממשלה, או עושים מה שעשה ז'א'ק שיראק שהכיר באחריותה של צרפת לפשעי וישי הצרפתית לעילא, או מה שעשה וילי ברנדט ב-7 בדצמבר 1970 בכרעו ברך בשם גרמניה הפדרלית לפני אנדרטת גטו ורשה בוורשה בירתם של מורייבי'ץ ושל דודה היום. כל היתר - הוא פלישה אומללה וגמלנית של ריאל פוליטיק שאינו יכול לנער מעל עצמו את כסות הציניות הדבקה בה. אסור. לא הולך. לא עוזר. לא ריאל. ולא פוליטיק.
בישראל לא יסלחו, לא על ההסברים. בוורשה לא יקבלו גם אם הנשיא דודה יחליט לקבל, והכל מעורבב במשהו שטעמו מר כלענה ומקרין לעגה ומעורר רתיעה. ממין אחד פה וממין אחר שם. זה גרוע מחטא. זה משגה ברגישות, בשיקול דעת, בהבנת חכמת הקדימויות, ובנוסף לכל אלה לא אמת.
פולין מחטיאה את ישראל. היא תובעת - תנאי להשתתפותה בוועידה הנועדת להיות מדינית - התנצלות על אמירה שהיא לא ממונה עליה. פולין לא ממונה על מה שישראל חושבת על מה שאירע בשואה. היא לא יכולה להעמיד את זה כנושא למשא-ומתן. וישראל הסבירה, כי המצב הבלתי אפשר שלתוכה נקלעה כל הטעות מראשיתה כופה עצמו על מערכת שבכדי להישאר מדינית היא חדלה להיות מוסרית.
מורייבסקי יבוא. הדיפלומטיה לא הניחה לו למשבר לצבור ממדים של שבר. בין העם היהודי שישראל היא מדינת הלאום שלו לבין ממשלת פולין הטהרנית-לאומית, יש סדקים. שבר בסדק הוא שבר.
