אחד הדברים הבסיסיים עליהם מושתת תחום המשפט הוא הנמקת פסקי דין. כאשר שופטים מנמקים את פסקי הדין שלהם, הם צריכים לעשות זאת על-פי כללים משפטיים ולא על-פי תחושות בטן או אינטואיציה. הנמקה זו מאפשרת לצדדים להבין מדוע הפסידו או זכו, ומסייעת לערכאת הערעור להגיע להחלטה משלה.
שתי התפתחויות מן התקופה האחרונה משדרות מסרים סותרים בקשר להנמקת פסקי דין. בחודש שעבר קבע בית המשפט העליון (ע"א 10217/16) כי זכותו של פושט רגל לקבלת פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות, תועבר לנאמן ולנושים. בכך שינה בית המשפט הלכה בת 50 שנה ("הלכת ידידיה"), שקבעה, שהנפגע ישלשל את מלוא כספים הפיצויים לכיסו, גם אם הוא פושט רגל.
הלכה זו נביאה לשינוי משמעותי בניסוח פסקי דין. השופטת
יעל וילנר קבעה, שכאשר פושט רגל תובע, בית המשפט הדן בתביעה יחויב לפרט את סכום ההשתכרות אותו הפסיד בתקופה הספציפית, בין צו הכינוס לבין הסיום הצפוי של פשיטת הרגל. בכך הרחיב בית המשפט את ההנמקה הנדרשת. קודם לכן, במקרים רבים, קבעו בתי המשפט את הפסד ההשתכרות באופן גלובלי, או כשכר ממוצע לאורך כל התקופה. בסכומים הגלובליים הביאו בתי המשפט בחשבון, שלאחר הפגיעה הנפגע מפסיד יותר כסף מהשתכרות. בדומה, חישוב הממוצע הביא בחשבון שכאשר הנפגע יזדקן והגיל יתן בו את אותותיו, תקטן יכולת ההשתכרות שלו בשל מומו.
כאשר בתי משפט פוסקים פיצוי למי שנפגע כשהיה עדיין קטין, או בטרם החל את מסלול עבודתו, הם פוסקים על-פי השכר הממוצע במשק. אבל הממוצע הזה מטעה. סוד ידוע הוא, שבשנים הראשונות של הקריירה, ההשתכרות נמוכה יותר מאשר בשנים שלאחר מכן, כאשר העובד צובר ותק וניסיון, ומתקדם בסולם התפקידים.
פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה, תחייב מעתה את בתי המשפט לערוך "מסלול התקדמות" כללי ומורכב של ההשתכרות הממוצעת, וכן מסלול התקדמות מיוחד לנפגע, שיתבסס על נכויותיו הספציפיות ומוגבלותו בכל תקופה, והכל כדי לקבוע כמה כסף יקבל הנאמן בפשיטת הרגל שלו מתוך הפיצויים. צורך זה יחייב את בתי המשפט להשקיע זמן שיפוטי רב ואף לשמוע מומחים (מטעם שני הצדדים) שיעידו על התקדמות השכר ועל תקופות שונות בחיי הנפגע.
הזמן השיפוטי יידרש לא רק בערכאות הנמוכות, אלא גם בערכאות הערעור - כולל בבית המשפט העליון. אם עד כה ערכאת הערעור לא עסקה בחישובים ספציפיים של ראשי הנזק, אלא הסתפקה בראייה גלובלית יותר של הדברים, הרי שמעתה יהיה על שופטיה לבחון את סכום הפיצויים לפרטי פרטים, שכן יש להבחין בין פיצוי בגין "כאב וסבל" (השייך לפושט הרגל) לבין הסכום שייפסק לו בגין פגיעה בהשתכרות, שחלקים ממנו שייכים לנאמן.
בתחילת ספטמבר אמורה להיכנס לתוקף הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, ששמה לה ליעד לקצר הליכים, כולל קיצור פסקי דין. במסגרת זו נקבע, שככלל - בתי המשפט יפרסמו את תמצית הנימוקים בלבד. פסק הדין של בית המשפט העליון עומד בניגוד לרפורמה זו, לפחות במקרים של פושטי רגל הזכאים לפיצויי גוף.
