א. החמצה יותר מחצי מיליון יהודים גרים בצרפת - הקהִלה הגדולה ביותר באירופה. אל מול הגידול באנטישמיות באירופה, ובעיקר בצרפת, נשאלת השאלה לאן דרכה של הקהִלה: עלייה, הגירה או הישארות במקומה. בבריטניה מתגוררים כרבע מיליון יהודים; וגם בה פורחת אנטישמיות.
למרות העלייה הגדולה מצרפת, יש לי הרגשה, שאנחנו מחמיצים עוד הזדמנות.
ב. יִדעך צעד אציל עשה אלוף מיל'
טל רוסו, כשהצטרף לרשימה הכושלת של העבודה לכנסת. אני מקווה, שייבחר, אך מלא ספקות: מה יעשה רוסו כאופוזיציונר בכנסת?
לא נראה לי שיתחיל לעשות עבודה פרלמנטרית שוחקת וסיזיפית, ולא נראה לי שיתחיל להסתובב בסניפים, וייפגש עם פעילים, כדי לבצר את כוחו. לדעתי, הוא ידעך במהירות, וימצא דרך לצאת מהתסבוכת המביכה, שנקראת מפלגת העבודה.
ג. מפלגת הגנרלים "בישראל לא תתרחש הפיכה צבאית כיוון שממילא שולט בה הצבא", אומרת תובנה מקובלת בקרב מדעני החברה במדינה. הדבר ניכר באחידות הפוליטית - שמאל עד מרכז מתון - של רוב הגנרלים (עיינו בעצומות למיניהן בעת האחרונה). הדבר בלט במיוחד בכהונות
בנימין נתניהו, שמצא את עצמו מול אופוזיציה חזקה של אלופי המטכ"ל, של ראשי 'המוסד' ושל ראשי שב"כ, שכהרגלם, התקפדו כדי לייצב חזית אחידה מול יריב.
לכאורה, היו הדברים נסתרים, כמעט עד חשיפת העובדה, שיוזמת נתניהו לפעול נגד אירן סוכלה על-ידי ראשי צה"ל ומערכת הביטחון.
עמיתיי ואני פגשנו את נתניהו כשהיה ראש האופוזיציה (כזכור, אחרי כהונתו הראשונה), ודיברנו על העניין. טענו, שהמדינה צריכה רפורמה יסודית בצבא ובמערכת הביטחון, והצענו מתווה לרפורמה כזו. לאחר שניים-שלושה מפגשים עמנו אמר נתניהו, שהוא מקבל את עמדתנו, אך לא יקדם רפורמה נדרשת בצבא, כיוון שאין לו די עוצמה להתמודד מול הגנרלים.
עתה יצטרך נתניהו להתמודד ישירות נגד שלושה רמטכ"לים, המובילים את 'מפלגת לג"ו' (לפיד-גנץ-ובוגי-ואשכנזי), ונגד עוד הרבה גנרלים, המוטמעים עמוק ברשימתם. יציאת הגנרלים נגד נתניהו אינה מקרית. זו האווירה בקרב הגנרלים, בניגוד למה שקורה בקרב החיילים ובקרב הקצונה, ולאו-דווקא רק אחרי יציאתם לגמלאות. מעניין יהיה לבדוק, אחרי הבחירות, את הצבעת החיילים (במעטפות כפולות) - נתון חשוב, המצביע על הלכי-הרוח של החיילים והרבה יותר אמין מסקרים.
הדבר בלט במיוחד כשמונה
אביגדור ליברמן, לכאורה, הרבה יותר ימני מנתניהו, לשר הביטחון. זכורה לרע אמירתו, כי בישיבה עם האלופים הרגיש כאילו ישב עם הנהלת
שלום עכשיו.
בין השאר, משמשים הרמטכ"ל והאלופים יועצים צבאיים ל
ממשלה, בנוסף למועצה לביטחון לאומי (מל"ל). כשהם כל כך מוטים שמאלה ונגד נתניהו בכל מקרה, יש לגנרלים בעיה במילוי תפקידם.
ד. נורמה שי ניצן, פרקליט המדינה, הוכיח במהלך הקריירה הציבורית שלו, כי הוא מקדם עניינים פוליטיים ואישיים, הקרובים ללבו. יתר על כן,
טוען יואב יצחק, עורך אתר החדשות
מחלקה ראשונה, בעניין תיקי נתניהו, מצוי ניצן בניגוד עניינים; ולמרות זאת שותף בדיונים על התיקים, ולוחץ על ד"ר
אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, להכריע בחומרה לרעת נתניהו.
איני מצליח להבין כיצד עורך-דין כמו ניצן, שדעותיו ידועות, התקדם בפרקליטות המדינה, והגיע להיות ראש הפרקליטות, כשהליכוד עומד בראשות הממשלה. אין המדובר בעובד ציבור תמים, אלא ב"שור מוּעד", כהגדרת יואב יצחק, "איש חסר עכבות". יואב יצחק מביא, לדוגמה, ארבעה תיקים, שבהם פעל שי ניצן ללא-לאות - תיק
יוחנן דנינו (שהיה מפכ"ל המשטרה), תיק אפי נווה (שהיה יו"ר לשכת עורכי-הדין), תיק השופטת
הילה גרסטל ותיק
ארנון מוזס (מו"ל
ידיעות אחרונות), למרות היותו בניגוד עניינים בהם. זו אינה רק בעיה של התנהלות פסולה של בכיר, אלא דוגמה ל"נורמה ... הנוהגת בפרקליטות, על אכיפה בררנית, ועל מוסר כפול מצד שי ניצן ומצד גורמים נוספים במשרד המשפטים - הפועלים משל אינם שפיטים, וכאילו מותר להם לנהל הליכים פליליים נגד אחרים, בעוד הם עצמם לוקים בניגודי עניינים דומים".
באותו העניין, אזכיר את
איתמר לוין, עמיתי לאתר, שמאשים ללא הרף את שי ניצן באי-אמירת אמת. "קודם כל, מאחר שעסקינן בשקרן פתולוגי וחסר מעצורים ... אי-אפשר להאמין לאף מלה של ניצן",
קובע לוין.
