שיגורה של החללית "בראשית" לירח הוא, ללא צל של ספק, הישג ישראלי-טכנולוגי כביר. אם אומנם תגיע החללית בהצלחה ליעדה הסופי, תירשם ישראל כמדינה הרביעית, אחרי רוסיה, ארה"ב וסין, שעלה בידה להגיע אליו.
אלא שלהבדיל משלוש המעצמות שלעיל, ישראל איננה עדיין בסטטוס של מעצמה, ובתור שכזו גם רחוקה מלהרשות לעצמה הוצאה כספית אדרה הכרוכה בעלות של 100 מיליון דולר. אחרי ככלות הכל הדברים אמורים לא רק ביומרה מדעית ובגאווה לאומית, אלא גם בפוטנציאל כלכלי לא מבוטל.
במקום הלוקסוס הזה שישראל קיבלה על עצמה, מצופה היה ממנה לתת לעצמה דין וחשבון על סדר העדיפויות שהיא אמורה לתת לעצמה. שיגור חללית אל הירח בוודאי לא צריך לעמוד בראש סולם הבחירה שלה.
סדר עדיפות מעל לכל צריכה ישראל להשקיע את כספיה בהוצאות הכרוכות בבריאות הציבור, ובראשן מציאת מענה הולם ומשכנע לטיפול בסוגים שונים של מחלת הסרטן, שהם עדיין בחזקת נעלם רפואי גדול וכואב, שאינו נותן מנוחה ומרגוע לנפש סוערת.
ועם זאת עדיין לא נשכחו מאיתנו בעיות הכרוכות בחינוך בני הנוער הרבים, הנאלצים בעל כורחם להצטופף בכיתות דחוסות לעייפה, ובאותם ילדים הנפלטים ממערכת החינוך, בלא שמצאו את מקומם בבתי הספר.
ועדיין מצויות אינסוף בעיות אחרות, המשוועות לפתרון, בוודאי הרבה לפני שחושבים בכלל על שיגורה של טיסה לירח.
