נכון לעכשיו לא ברור על-מה תיסוב מערכת הבחירות שתגיע לשיאה ב-9 באפריל, אך די ברור שהמפלגות חייבות לדבר על הנושאים החשובים לאזרחי ישראל כגון: בריאות, חינוך, ביטחון פנים, כלכלה ועוד.
הנתונים הכלכליים מראים כי בשל הגירעון הגדול הקיים באוצר המדינה, שר האוצר הבא יצטרך לבצע קיצוץ רוחבי בתקציבי הממשלה, או לחלופין להעלות מיסים. נשאלת השאלה: לאן צריך ללכת הכסף שייכנס לקופת המדינה?
שלוש דוגמאות לאן צריך ללכת הכסף הציבורי 1. בעבר כתבתי על המשבר הקיים בבתי-החולים, שבא לידי ביטוי בכך שאנשים מבוגרים נאלצים להתאשפז במסדרון.
ביום שני האחרון (25.2.19) הגה שר האוצר כחלון את תוכנית "האשפוז הביתי", לפיה המשפחה של החולה היא זו שתטפל בו (בעוד הרופא יבוא לבדוק אותו מידי פעם). תוכנית זו אמורה להקל על העומס בבתי-החולים, אך לא כל משפחה יכולה לעמוד בטיפולי קרובה החולה (לכן המדינה תצטרך להשקיע כסף כדי שבבתי-החולים יהיו עוד מיטות אשפוז, וכן יוכשרו צוותים רפואיים לטפל בחולים הרבים בכל ימות השנה).
2. בשנת 2013 הפגינה קבוצת ההורים מבית-הספר "רביבים" בחולון כנגד הצפיפות הקיימת בכיתות הלימוד (כך שבכל כיתה יש בין 40-37 תלמידים).
כזכור, בתגובה לאותה מחאה, יזם שר החינוך בנט את "תוכנית הסרדינים", לפיה כמות התלמידים בכיתה תרד ל-35 תלמידים (מדובר בצעד חשוב אך לא מספק שכן כדי שיהיה נעים ללמוד בכיתות, המורים צריכים לקבל חלל עבודה משלהם בחדר המורים, ומספר התלמידים בכיתה צריך לרדת ל-30).
3. הנתונים מראים שבעוד שנתיים הפקקים בכבישי הארץ יגדלו כך שכל עובד ישראלי ימשיך לבזבז בממוצע בין שעה וחצי לשלוש שעות של עמידה בפקק. דבר זה נובע, בין השאר, כתוצאה מעיכובים שעשויים להתרחש בעת בניית הרכבת הקלה בגוש-דן, דחיית תוכנית הקמת נתיבי תחבורה ציבורית בערים הגדולות,והשיבושים התכופים בתנועת הרכבות. דברים אלו עולים כסף ולא-מעט.
סיכום חלק זה ניתן לראות שלשר האוצר הבא יהיו שתי משימות עיקריות:
א: צמצום הגירעון הקיים כיום בקופת המדינה.
ב: השקעה רבה במערכות שאמורות להיטיב עם חיי האזרח.
השקעה זו תקל על האזרח הישראלי לחיות במדינה שאותה הוא כל-כך אוהב.