בימי שפוט הסוקרים, מרבים בשמחת פקפוקים. מי סקר? כמה סקר? מי מימן? מי מיין? מי פרסם? באיזה יום הגיח לעולם? האם הוא מנבא או האם הוא רק רוצה? הכל עוקבים. דנים. מנתחים. מה טוב - מאמינים. מה פחות - דוחים. נערכים על פיהם לסקרים הבאים, תוך אמונה ברה כי שוב לא יהיו אלא או אכזבה במניפולציה או הצלחה בהטיה. מכונים טוחנים נתונים ותחנות רוח משדרות בשורות, עתים טובות, עתים חלילה בשורות איוב. יש נשבעים 'אני לא מאמין', מפני שהם חרדים ומאמינים. יש אומרים 'אני מאמין', ובליבם הם יודעים כי לא אמרו כן אלא כדי לייאש את הרואים בסקרים מיצג שווא. אנשי מכתמים, אשפי קריאטיב, ממלאים את השטח. 'סקרים כמו בושם - להריח לא לבלוע'. פרס. 'מדבר סקר תרחק'. יוסף בורג. 'סקרים זה טמפרטורה של אותו יום, תקוע בחלל של אותה שעה'. 'זה מדע בדיוני'. 'זה תקשורת לעננים'. 'גם לעניים'. 'זה אורים אבל לא תומים'. ועוד.
אבל יש בהם משהו מעורר מחשבה עמוקה. אחר הכל, איש אינו סוקר את כל ציבור הבוחרים. זה בחירות. סוקרים מדגם. ההנחה היא כי הסטטיסטיקה משקפת מציאות. של מה? של היות כל בני האדם כים, והמדגם כטיפה שיש בה ממה שיש בים כולו. נוטלים אינפורמציה מחמש מאות, אלף, מתוך מיליונים ואומרים כי האדם באשר הוא אדם הוא אחד. יש בחבורה מה שיש בהמון. ההמון מחולק. מקוטב. מכותת. יש בו למעלה ויש בו למטה, יש בו צהובים, יש בו ירוקים, תכלת, ארגמן, שחור, צחור, רותח, פושר, מאמין, כופר, ספקן, קנאי, וכשמודדים קבוצה קטנה, במוחלט, לא רק ביחס, אחד למיליונים, מוצאים בהם אותה קטטה אותה חלוקה אותה הסכמה אותה הוויה. זאת הנחה משמחת לב על תפישת מהותה של האנושות. כל בני האדם השונים שווים! כמעט פילוסופיה. כמעט אופטימיות כאמונה ערכית או דתית. כמעט ביטחון גמור שההונאה אינה אלא אמת ברה. מה טוב להתמכר, מה טוב להצטופף סביב להמצאה המתוחכמת הזאת שיש בה מספיק אפקט מדעי כדי לשכנע את הרציונליים ומספיק יצירתיות כדי לשכנע את המאמינים בכוכבים ואת העובדים קסמים.
ובסוף, יש גם אומרים כי הבחירות עצמן הן סקר הסקרים, ומתוך כך גם בהן, מפני שהן ממין הסקר בעיניהם, יש מאמינים ויש שאינם מאמינים, יש אומרים היו, יש אומרים מוטב לא היו, יש אומרם מניפולציה, יש אומרים גרוע מזה, יש אומרים משפט האלים, יש אומרים כי כל הבחירות כולן הן טעות סטטיסטית בקנה מידה פנומנלי. דמוקרטיה, למי שמאמין כי היא מילה שהגיעה שעתה להיגנז, דמוקרטיה, למי שמיואש ממה שהעם רוצה, דמוקרטיה, ממי שאומר כי אחר הכל זה מה שיש וברוך השם שיש.
מרתק? פחות. תוצאות הבחירות הן גורל שגמר לשחק. אבל סקרים? הן על הרולטה יום יום. ריגושים. שחור אדום. מתח של ניצבים ליד השולחן ומביטים בעיניים כלות בגלגל הסובב ומברכים אותו ומתפללים כי יעצור במקום בו מחכה לו ההשגחה, ונושמים נשימה עמוקה של הנאה עצומה מן האכזבה. חיים. לא גזירה. תענוג. לא מפח. לא מהפך. בילוי. אם מפני שאחרים כוססים אצבעות, ויש בזה, מה לעשות קצת הנאה פרוורטית, אם מפני שכל מה שעתיד להיות ולא היה עדיין ועל הרולטה הוא כבר כאן, הוא מציאות נפלאה בעולם בו הכל יותר מדי לינארי, חסר דמיון, אכזר כמו עבר שאי-אפשר לשנותו.
