בימי סוף הקייץ, שבהם אנו שרויים, הופכים מוצרי מזון מקולקלים בחנויות ובשווקים כמעט לעניין של שיגרה. אלא שמלבד העדרם של תנאי הקפאה הולמים לאותם מוצרים, עובדים לא אחת היצרנים על הקונים בעיניים. זה מתבטא בתאריכי תפוגה פיקטיביים המסומנים עליהם, בקיבולת שגויה של מוצר, בהפחתה ממשית באיכותו, ואפילו במחיר לא אחיד שלו באותה חנות עצמה, שבה הוא מוצע למכירה.
למען הרווח של היצרן מוכנים, ככל הנראה, להוריד את הירח. וכך מתגלגל לו, חופשי, בחנויות ובשווקים, בשר רקוב, חלב שהחמיץ, חומוס מקולקל, ואפילו חפיסות של גלידה שאיננה טרייה, שהוצאו מהמקרר, וששבו אליו אחרי שתכולתן כבר נמסה. מוצרים שכאלה, שפג תוקפם, או שמלכתחילה יוצרו בתנאים סניטריים ירודים, הם פשוט מכת-מדינה, והצרכן התמים הוא זה ש"אוכל אותה" בשל כך בגדול.
בימי הקייץ מסתיימת, לא אחת, קנייה תמימה של צרכן לא רק במפח-נפש, אלא גם בקלקול-קיבה לשמו. דוכן רוחש זבובים בשוק, או מגשים בלתי מכוסים, המוצעים במרכזי מכירות של אוכל טרי, הם אצלנו דבר יום ביומו ופשוט עלולים להזמין צרות צרורות לקיבה.
לא מכבר רכש שמואל ניסים, מתל אביב, אסופת ירקות בשוק הזול של טייבה. שעות ספורות לאחר שטעם מהם, חש ניסים מיחושים עזים בביטנו, שלוו בשלשולים דמיים בלתי-פוסקים. בלית ברירה מצא עצמו ניסים, מהר מאוד, בבית החולים. בבדיקה המעבדתית נמצא שהוא לקה בדיזנטריה חריפה, שמקורה בירקות שלא חוטאו כראוי, שזובלו בצואת-אדם ושהושקו במי-ביוב, כמקובל בשטחים שמעבר לקו הירוק. בסופו של דבר השיל ניסים שבעה ק"ג ממשקלו הרגיל ואובחן כמי שהיה על סף התקף לב בעטייה של חולשת גופו.
מנהג פסול אלא שהשווקים הפתוחים אינם מוקד הסכנה היחיד. מסתבר, שאפילו ברשתות השיווק המוכרות מוצאים עצמם על המדפים מוצרי מזון פגומים. חדשים לבקרים אנחנו מתבשרים על מוצרים שהוסרו מהם, לאחר שנמצאו בלתי כשרים למאכל בשל תנאי קירור ירודים. אלא שבמקרה הרע לא מצליחים לאתר את המוצרים הפגומים, ואלה מוצאים את דרכם למטבח הקונה, גם כשהמדובר ברשת מזון יוקרתית.
מוצרי חלב פגומים הפכו כמעט לדבר יום ביומו ברשתות השיווק למיניהן. סקרים שנערכו בהן העלו בבירור שהסיבה לכך נעוצה, בדרך כלל, בתנאי הקפאה בלתי הולמים, אם בחנות עצמה, ואם בדרך אליה. מנהג נפוץ, אך פסול, אצל המובילים, הוא לפרוק, בשעת בוקר מוקדמת, סחורה טרייה, מול פתח החנות שעדיין לא נפתחה. עד שזו מוכנסת אליה, היא כבר איבדה את טריותה.
לעיתים אף מרחיקים הספקים לכת ומוצאים נוסחה משלהם לחידוש מוצר שאיבד את טריותו. במו עיני נוכחתי כאשר ספק סופגניות בקונדיטוריה ברמת גן נתבקש על-ידי בעליה לאסוף עימו קופסה עמוסה בסופגניות שנותרו בחנותו, באין קונה להן. אלא שהספק מצא מהר מאוד פתרון גואל לבעיה. במקום לאסוף את הסופגניות אליו, כבקשת בעלי הקונדיטוריה, הוא מיהר, לעיניהם המשתאות של המוכר ושלי, לפזר עליהן אבקת-סוכר דקיקה, שהקנתה להן מייד מראה של טריות לשמה, כאילו זה עתה הגיחו מן התנור החם.
סיבה נפוצה לא פחות הם תאריכי התפוגה הפיקטיביים של מוצרים. כבר מצאנו, לא אחת, שני מועדי תפוגה שונים המתנוססים ממש על אותו מוצר עצמו. ואם לא די בכך, הרי שהספק עצמו טורח להטביע תאריך תפוגה חדש על מוצר שהתיישן פעמיים.
