לא צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין, כי הכתובת כתובה כבר מזמן על הקיר. ישראל, כמה נורא לגלות, היא מדינה שבלשון המעטה כלל אינה מפרגנת לחיי תושביה. ביד חופשית היא מעניקה רישיון לכל מבקש, ללא פיקוח הולם, כדי להרוג איש את רעהו לצורך חיסול חשבונות אישיים, מאפשרת למשאיות לנוע על הכביש כשהן אינן אטומות כלל בכל צידיהן, ובכך מסכנות בעליל מכוניות החולפות לצידן, מחנות חפצים כבדים הנושרים מהן תוך כדי נסיעה, ונותנת גם דרור לרולטה רוסית בכבישי הדמים למיניהם, ובראשם כביש הערבה, הידוע זה מכבר לשימצה.
בפעם המי-יודע-כמה שוב נשלף האקדח בידי מי שאינו ראוי להחזיק בו, אבל למדינה מן הסתם לא איכפת. השימוש בנשק לחיסול חשבונות אישיים כבר הפך מזמן למירמה בארץ. רישיון לנשיאת אקדח ניתן בבדיקות של חאפ-לאפ, ללא שום פיקוח הולם. מחריד במיוחד לגלות שמאבטח רשאי להסתובב עם נשקו גם מחוץ לזירת האבטוח.
נתיב המוות הסטטיסטיקה העדכנית מעידה בבירור על חלקן המשמעותי של המשאיות בתאונות-דרכים קטלניות. מסתבר שהוא גבוה פי 4.5 מהמעורבות של כלל כלי הרכב בתאונות שכאלה. מלבד העובדה שהמשאיות נוהגות לדהור חופשי על הכביש, גם מחוץ למסלול הימני, הרי שאחת הסיבות העיקריות לתאונות שהן גורמות היא באי היותן אטומות בכל צידיהן. בדרך זו מידרדרים מעליהן חפצים כבדים, העלולים לסכן את חייהם של נהגים ועוברי-אורח החולפים לצידן.
אחרון לא חביב בשרשרת המפגעים שמזמנת המדינה לתושביה הוא כביש הערבה, שהפך כבר מזמן לנתיב של מוות בטוח. תאונות קטלניות פוקדות אותו חדשים לבקרים רק בשל אוזלת ידיהן של הרשויות המוסמכות.
למותר לציין שנתיב האימים הזה פסול לתנועה בשל היותו כביש מונוטוני, עם עליות ומורדות, שאינם מאפשרות שדה-ראייה סביר. מעל לכל אין בחלקו הגדול של הכביש פסי-הפרדה ושוליים. אלמלא הפאשלות האלה, סביר להניח שנהג מנוסה יכול היה לתמרן כראוי, מבעוד מועד, כדי להיחלץ מפגיעתו הרעה של הרכב שבא ממולו, מבלי עשות שמיניות באוויר.
