האקזיט שעשתה השבוע
מלאנוקס גרר, באופן מובן, גל של תגובות משמחות. רבים בתעשיה בירכו על המהלך את
איל וולדמן ועובדיו, ובתקופת הבחירות שבה אנחנו נמצאים, גם הפוליטיקאים הזדרזו להצטרף. אבל כמו אחרי כל חגיגה, יש את הבוקר שאחרי. השאלות שנשאלות בו עוסקות בהשלכות של האקזיטים על כלל תעשיית ההיי-טק ועל המשק הישראלי.
עסקת רכישתה של מלאנוקס על-ידי
Nvidia תמורת 6.9 מיליארד דולר מצטרפת לשורה של אקזיטים שהיו פה בשנים האחרונות ועוררו תשומת לב גדולה. הגדולה שבהן, שעסקה זו היא שנייה רק לה, היא רכישת
מובילאיי על-ידי
אינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר. ויש עוד עסקות ענק: ב-2016 נמכרה
פלייטיקה לאינטראקטיב תמורת 4.4 מיליארד דולר, ב-2012
סיסקו קנתה את
NDS ושילמה עליה חמישה מיליארד, ואפשר להרחיק עד האקזיט של
מרקורי ב-2006 תמורת 4.5 מיליארד.
המשותף לכל החברות האלה היא שייכותן לצי ספינות הדגל של ההיי-טק הישראלי וההצלחות העולמיות שלהן, ושלו. אלא שעכשיו הצי הזה כבר לא ממש ישראלי: אחרי כל אקזיט יפה כזה מדינת ישראל איבדה נכס אסטרטגי בתחום ההיי-טק, ומסים בסכומים נכבדים שיכולים היו להגיע כתוצאה ממנו לקופת המדינה עשו את דרכם למקום אחר. מה גם שבינתיים לא קמו מובילאיי, פלייטיקה ו-NDS אחרות, וסביר להניח שאין בקנה מלאנוקס 2.
הדבר תורם ליצירת מציאות שלפיה ההיי-טק הישראלי נשען בעיקר על חברות זרות, רב-לאומיות, שבעלי המניות שלהן לא נולדו בארץ ולא חיים כאן. אומנם יש עדיין חברות כמו
צ'ק פוינט ו
אמדוקס, שהבעלות עליהן עודנה ישראלית, אבל מספרן הולך וקטן. התסריט שגם הן תהיינה על המדף ואף תימכרנה לתאגיד אמריקני, סיני או אחר הוא לא לגמרי דמיוני, שלא לומר מציאותי.
הבעיה מצויה גם למטה יותר: חלק גדול מחברות ההיי-טק היצרניות לא מתרחבות ומתקשות לפעול כי אין דור המשך. עדיין, מרבית הצעירים נמשכים לסטארט-אפים ולאקזיטים, ופחות למשרה בחברה טכנולוגית גדולה יותר. אבל הסטארט-אפים מהווים אחוז קטן מסך היצוא של ההייטק הישראלי, כאשר המצליחים שבהם מממשים את האקזיט והיתר, 95%, נסגרים. זו דרכה של יזמות: רעיונות, חלומות עם מרכיב גדול מאוד של סיכון - ובסוף מגיעה, על-פי רוב, הנפילה.
ההתבססות על שליטה של חברות זרות בתעשיית ההיי-טק הישראלית היא נקודה שצריכה להדאיג את ראשי המשק. התירוץ שמושמע מדי פעם, שכך מקובל בעולם הגלובלי, שישראל היא חלק ממנו, לא תופס כאן, בגלל מיקומנו הגאוגרפי ובגלל האתגרים הלאומיים, המדיניים והביטחוניים שיש לנו ואין במדינות אחרות. מה גם שארצות הברית תחת שלטונו של
דונלד טראמפ מושכת עסקים אליה ומנהלת לצורך כך מלחמת סחר איתנה עם סין. בעלי מניות כורים לכך אוזן, ולא רק בגלל הרצון ביחסים טובים עם הגורמים השלטוניים. הם אוהבים לראות הרבה כסף - ומהר, ואם יתחוור להם שחזרה לארצות הברית היא מה שמביא להם את זה, הם יעבירו מרכזי מו"פ מישראל וממדינות אחרות ללא היסוס.
הסכנה: העדר מדיניות לאומית איש לא מציע לאסור את
האקזיטים. נהפוך הוא. אבל במקביל לחגיגת האקזיטים, מדינת ישראל צריכה להציב לעצמה יעד לאומי: לבנות את התשתיות הנדרשות כדי שתהיה פה עתודת הון אנושי מספיק יציבה, שתקים עוד חברות ישראליות מצליחות כמו צ'ק פוינט, אמדוקס, מלאנוקס, מובילאיי ו-NDS. בנוסף, המדיניות צריכה לבוא לידי ביטוי בתחומים כמו חינוך, תחבורה, צמצום ביורוקרטיה והגדלת השתתפות הממשלה במו"פ האזרחי. העובדה שהיעד הזה לא הוצב והעדר מדיניות לאומית, כולל איחוד של כל הגופים למען המטרה והקמת גוף שיתכלל את זה, הם בין הסיבות המרכזיות לכך שלא קמו עוד חברות כאלה, ושעם מכירת מלאנוקס מידלדל מאוד המספר של ספינות הדגל של ההיי-טק הישראלי.
בפברואר אשתקד התקיימה פגישה בין ראשי התעשיה לראש הממשלה.
נתניהו פרש בפניהם את החזון שלו באשר להיי-טק, אבל מה שהמשתתפים זוכרים יותר מכל הוא שהוא ישב והקשיב להם במשך כמה שעות. אלא שלמרבה הצער, חלק גדול מהתוכניות לא יצאו אל הפועל. כרגע, במערכת הבחירות, אנחנו בתקופה של הקפאה - במשק, ובכלל זה בהיי-טק, לא ממהרים לעשות מהלכים גדולים, מאחר שהם ממתינים למדיניות של הממשלה החדשה, שתקום אחרי ה-9 באפריל. אלא שההגירה השלילית של המוחות והטכנולוגיות מישראל החוצה לא נעצרת והגרעון בנכסים האסטרטגיים של ההיי-טק הישראלי הולך וגדל. עובדה זו מביאה כמה מומחים להנפיק תחזיות פסימיות, שלפיהן אנחנו מייבשים את הבאר שממנה כולנו שותים מזה שנים בהנאה. אם לא נתעשת ונמלא אותה ב-"מים", היא תתרוקן לחלוטין.
