קוראים לזה בסלנג הקמעונאי "תצוגות מתחלפות" ואלה הם המיקומים, על-גבי המשטחים/במות קרטון, בכניסה לחנות ובראשי המעברים או כפי שנהוג לכנותם ראשי "הגונדולות", מאחר שקיים דמיון למתבונן על השורות ממבט על לבין הגונדולות המפורסמות של ונציה שבאיטליה.
תצוגות אלה הם למעשה חלון הראווה של הרשת, שם מציגים מבצעים ומוצרים חדשים אותם רוצים לחשוף ובשל מיקומם האטרקטיבי ותנועת הלקוחות הרבה במעברים אלה, הן עולות לספק המעוניין בחשיפה מיטבית של מוצריו ממון רב, המועבר לרשת.
תצוגות נוספות אשר עולות לספק כסף רב ובדרך-כלל גם יותר, אלה הם הבמות, אלה הם אותם מוצרים המוצגים במשטחים או בתצוגות ומעמדי קרטון "דאמפים", עליהם משלמים הספקים לעיתים גם עשרות אלפי שקלים לבמה אחת בכל הרשת לחודש או לתקופה קצרה יותר.
כמובן מדד מחירי התצוגות עולה, מוכפל ואף משולש - ככל שהחשיפה קרובה יותר לשיאי הביקוש, קרי בחגים.
חיובים נוספים אשר הרשת גובה, זה עבור רמת החשיפה של המוצרים ללקוח, במדפים ובמקררים שם החיוב גבוה משמעותית. ספק אשר מבקש להכפיל את שטח התצוגה של מוצריו, יצטרך לשכנע את הרשת שאכן יש הצדקה לבקשתו לצד תשלום נוסף על "הפלנוגרמה", קרי עבור התצוגה. הוצאות אלו המועברות לרשתות, יכולות להגיע במצטבר גם לשווה ערך של כ-10% ממחיר הקניה של המוצר ומכונות בכל מיני שמות והגדרות וכל מטרתן להשאיר את הרשת ממון רב יותר.
רוב הספקים מכירים תעלולים אלה וכבר מראש מתמחרים את מחיר המוצר שלהם גבוה יותר ואם הרשת גם דורשת זכות החזרה מלאה על המוצרים, אזי שיעור העמסה על עלויות אלה יכול להגיע גם ל-15% ומנגד גורמים אשר קונים מוצרים "נטו נטו" (בלי כל העמסות אלו), יכולים לדרוש ומקבלים גם הנחה משמעותית במחיר.
