האמת היא שמעולם לא אהבתי את המונח שומרי סף, פרט היותי חוקר בתחומי מדע המדינה והמנהל הציבורי. המונח הזה אומץ במהלך השנים לכל אותם יועצים משפטיים, מבקרי מדינה ויתר הרגולטורים שפועלים במסגרות הציבוריות. העיקרון מובן ויש בו אפילו כוונה טובה, בדיוק כמו זו של השופט לואי ברנדייס היהודי - אמריקני מ-1914 שעל פיה "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".
למרות דברי הסלידה הללו בואו נברר מה עשו למעננו שומרי הסף וכמובן אני בוחר דוגמאות שמעניינות אותי כחוקר וכאזרח במדינת ישראל. שומרי הסף היו אלה שאפשרו לחברות לחיפושי גד לפעול כמונופול ורק אז בעקבות לחץ ציבורי התעוררו ובנו את ברירת המחדל "מתווה הגז". שומרי הסף בעיקר אלה המגיעים ממשרד האוצר, הם אלה שקבעו את העיקרון של העלאת התמלוגים, המיסים ככלי לצמצום הפגיעה בנכסים הציבוריים, אך לא לקחו בחשבון שהעלאת מיסים ותמלוגים גם מעלה את המחירים לצרכנים. ולסיכום הסוגיה הסבוכה הזאת ובשם אל התחרות, אילצו את החברות למכור חלקים כדי להכניס שחקנים חדשים כשלכולם ברור שלא ניתן לקיים תחרות כשמחירים הדלקים נקובים בשקלים על-פי חוק, נקובים כדי להגן על האזרחים.
אגב כך נדבר על התחבורה בישראל, כן אותה תחבורה שזכתה לדוח פרטני של
מבקר המדינה, שומר הסף שמטיל את עיקר ההאשמה על
משרד התחבורה, אך שוכח לדבר על הרגולטורים האחרים, למשל אלה ממשרד האוצר שקובעים את כללי המכרזים ולא אחת הכללים הללו מסתיימים בסיפורים עצובים על קבלנים שפשטו את הרגל יום לאחר הזכייה במכרז וכך מתעכב לו הפרויקט עד שהבעיות יפתרו. אבל נעזוב לרגע את הסוגיה הזאת ונברר האם למדינת ישראל יש אינטרס אמיתי בפיתוח התחבורה הציבורית והתשובה היא לא ולא. ההכנסות לקופת המדינה מיבוא מכוניות ומהבלו והמע"מ על הדלקים מגיע ליותר מארבעים מיליארד שקלים.
פקידי האוצר, גם אם לא יודו בפה מלא, יסרבו בכל תוקף לוותר על הנתח השמן הזה. יתר על כן כשינסו ליישם את המיסוי על נסיעה יגיעו למסקנה ש"שכרם יצא בהפסדם". אני אומר זאת כאחד שרוצה בכל מעודי תחבורה ציבורית יעילה. מיסוי נסיעה יצמצם את הנסיעה בתחבורה הפרטית ואולי יטיל נטל כבד על ארגונים ועסקים, כל אחת מהתשובות נכונה. קופת המדינה תפסיד את הכסף הבטוח מהמיסים על המכוניות והדלק ותהמר על הכנסות לא וודאיות. הסוגיה הזאת, מוטב שתבחן לעומק ובמקום לפעול לטווח קצר מוטב ששומרי הסף הפיננסיים יתחילו לחשוב ולא לחשב. כך גם אומר לחוקרי משרד מבקר המדינה שחייבים לבחון סוגיות בהקשרים הרחבים שלהם.
מעולם לא הסתרתי את דעתי על פירוק
רשות השידור שבה עבדתי למעלה משלושים ושמונה שנים. מדובר בהליך חקיקה, מוכוון משימה, לפרק ארגון בן שמונים שנה שהעובדים בו התחזקו עד מאוד, יותר מדי, לטעמם של פוליטיקאים מכל המפלגות. שומרי הסף ממשרד המשפטים, לא רק ששיתפו פעולה עם הפוליטיקאים אלא העלו חיוך של סיפוק בבחינת הנה בזכותנו התפרקה אליטה. פקידים באוצר קבעו בשיחות פנימיות שה דנ"א של רשות השידור פגום ויש להשמידו ולבנות ארגון חדש עם דנ"א טוב ומשובח. פקיד בכיר באוצר הסביר לי ברצינות שהבעיה ברשות השידור הייתה מאז ומתמיד ההנהלה. שאלתי אותו אז למה לפרק את כל הארגון ולא להסתפק בהחלפת ההנהלה. הוא הביט בי בתימהון ולא ענה, תימהון שהתחלף בשתיקה רועמת כשהצעתי לו לצאת ולערוך סקר בין עובדיו המסורים מה הם חושבים עליו כמנהל.
כאמור כל השתלשלות תהליך החקיקה לא רק שלא נחקרה על-ידי שומרי הסף, יועצים משפטיים, מבקר המדינה ועוד אלא שמקצתם אף סייעו מי בגלוי ומי בסמוי על-ידי הימנעות מטיפול בסוגיות שהונחו בפניו. שאלתי באופן אישי את אחד משומרי הסף הבכירים למה הוא לא מטפל בסוגיות שעל הפרק, על אינספור פגיעות בסדרי מנהל תקין, הוא ענה לי בחיוך שהוא מתכוון לטפל בזה "זה בעבודה". חלפו חודשים ואפילו שנה ושנתיים והשתיקה רועמת. כעת על הפרק טיוטת מבקר המדינה שנשלחה לתאגיד השידור, טיוטה שכללה פניה לגוף האמור לבחור ולאשר את בחירת המנכ"ל הקבוע לתאגיד. הפניה הגיעה ליעדה חברי הגוף הבוחר קראו את מה שכתוב בטיוטה והחליטו להתעלם מפנייתו של שומר הסף, מבקר המדינה. הם התעלמו ובחרו במי שהם ראו לנכון כראוי להיות מנכ"ל ושוב נשאלת מה קרה לשומר הסף.
למאמר הזה קראתי "הידד לשומרי הסף", שם שנועד לנופף בדגל הצדק, החתירה למנהל תקין ועוד כמה סיסמאות יפות למראה, למראית עין. שומרי הסף כך נראה אימצו את התואר לחיקם, אימצו אותו חזק מדי עד כדי כך שהם הפכו לאלה המכריעים למי מותר ולמי אסור לבזות את הערכים הציבוריים. שומרי הסף בודקים את מה שמוגש להם על השולחן ובוחנים האם הוא ראוי לטיפול, אין עליהם כל בקרה ומשוב. הם כותבים חוות דעת כאלה ואחרות ואנחנו האזרחים עומדים דום. אינני חותר לביזוי מעמדם של מאסדרים ופקידי שלטו שזה תפקידם, אני רק מבקש להחזיר אותם אל השכל הישר, ההגינות והיושרה.
