יש אומרים כי האיש המכהן בראשות ממשלת ישראל הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לישראל מאז שֶׁהוּמְצָא הגלגל. לעומת זאת, יש הגורסים - למשל, היועץ המשפטי ל
ממשלה ופרקליט המדינה שהגישו כנגדו כתב חשדות חמור, שהוא סתם עבריין ואיש מושחת. איש אחר, שיותר מכל הוא בור ועם-הארץ, שלא לדבר על היותו גס-רוח, גזען וּמֽיזֹוגֶן - אבל הוא מכהן כנשיא ארה"ב - מכריז כי ראש הממשלה הישראלי הוא איש חזק ומוצלח. אבל בה בעת, אחרים - למשל, מי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון בישראל - סבורים כי אפשר שהתנהגותו של ראש הממשלה הישראלי, מעבר לשחיתות המאפיינת אותו, למשל, בעניין הצוללות, גובלת בבגידה.
מעבר לייחוסים הללו - ומעבר להיותו מסית ומלבה שְׂנָאוֹת, נראה כי האיש שקרן כרוני ששקריו נחשפים לא פעם כאשר הוא עצמו חוזר בו ממה שאמר, לפעמים רק זמן קצר לפני כן. שתי דוגמאות מהעת הזאת מרואת זאת היטב: דוגמה אחת היא עניין הצוללות והסוד-לכאורה שאותו נתניהו הסתיר משר הביטחון והרמטכ"ל שלו - וגם מראש המוסד שלו - ואשר לטענתו הוא גילה אותו, בין השאר, ליועץ המשפטי לממשלה וליעקב נגל, שהיה מ" ראש המועצה לביטחון לאומי. והנה, גם היועץ וגם נגל אומרים בקול רם וצלול שהוא לא סיפר להם דבר וחצי-דבר. ויתרה מכך, ראש המוסד, שגם הוא לא ידע על כך דבר, אומר - כמו שאומרים רמטכ"לים ושרי ביטחון קודמים - שאין חיה כזאת של סוד ששר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד לא יודעים. דוגמה אחרת היא התפארות-השווא של נתניהו שהוא הציג לנשיא רוסיה, פטין, תוכנית לגבי סוריה ושהוא יתווך בין הרוסים והאמריקנים כדי שהתוכנית תהפוך להיות מקובלת על הכל - כאן מודיעים הרוסים באופן רשמי שלא היה ולא נברא.
אבל מעבר לכך, ההברקה האחרונה שלו הייתה המניפולציה שעשה על טראמפ שהסתיימה בהכרזתו של טראמפ על הכרה בריבונות הישראלית בגולן שאיתה הוא חשב שיוכל לנצח בחירות ואשר בגינה הוא הצליח בעיקר לְנַכֵּר את העולם כולו (למעט ארה"ב של טראמפ), לזכות בגינויים לא רק מכל הגורמים הערביים אלא גם מאירופה, רוסיה, סין, אפריקה ואמריקה (למעט, כאמור, המשטר של טראמפ). אז נכון, לרגע זה גרם כמעט לכל המפלגות בישראל לשבח אותו ולרוב אזרחי המדינה לחשוב שזה הישג. אבל מה בעצם זה עשה חוץ מטפיחה על האגו? זה בעיקר חתר תחת מציאות בת עשרות שנים שבה איש בעולם לא הטיל אפילו ספק קטן בישראליות של הגולן ויתרה מכך, זה העלה מחדש על ראש שמחתנו את הטענה שכבר שנים רבות לא נשמעה - מצד כמעט כל העולם - שהגולן, כמו הגדה, הוא שטח כבוש ושאחזקת ישראל בשטחים הכבושים הללו היא איננה חוקית. ולקינוח, נתניהו הצליח לארגן לסורים ישיבה אוהדת לעניינם במועצת הביטחון של האו"ם. ממש הישג!
בסופה של הפגישה עם טראמפ בה חתם הנשיא האמריקני על הצו הנשיאותי - לא חוק של הקונגרס - של הכרה בגולן, נפגש נתניהו עם עיתונאים ישראלים שהעבירו לו את הדאגה של אזרחי ישראל מהאלימות של החמאס שנענית בחוסר תגובה נאותה מצד ממשלת נתניהו. והנה, מה שעשה נתניהו היה לבוא בטענות לעיתונאים שבמקום לסקר את מה שניסה למכור כהישג שלו הם היו עסוקים בסבלם של אזרחי ישראל ובכך שממשלתם מניחה להם להיות קורבן לתוקפנות החמאס בלי שתנסה לייצר פתרון למצב הרע הזה. גם כאן מתברר שנתניהו איננו מסוגל לטפל בביטחון, מה ששר החינוך שלו, בנט, שב וטוען כשהוא מצביע על כשלונו של נתניהו כשר ביטחון.
נתניהו כנראה סמוך על זכרונו הקצר של הציבור ועל כך שהציבור שכח שהוא, נתניהו, הבטיח עת שעלה לשלטון לפני עשור, שהוא יחסל את החמאס - מה, שכידוע, לא קרה ולאור העובדה שדווקא החמאס הוא זה שמכתיב את המציאות בארץ, נראה שגם לא יקרה - ודאי לא כל זמן שנתניהו יכהן כראש ממשלה.אז הציבור שמח (או לפחות כך אומרים רבים) במה שנתניהו מוכר לו כהישג - הכרת טראמפ בריבונות ישראל בגולן - ולמרות שהוא כועס על הרקטות, בלוני הנפץ והתבערה וההפגנות האלימות על הגדר הוא מתחיל לקבל את המציאות הביטחונית הנוראה הזאת כגזירת גורל, בדיוק כפי שאותו ציבור מקבל את השחיתות של השלטון כגזירת גורל.
אין ספק שנתניהו נהנה מאהדה שדומה שאפילו בגין לא זכה לה. אפילו אנשים שמשוכנעים שהוא מושחת ושהוא כשלון מבחינת הביטחון שהוא לא מצליח להבטיח עבורם ממשיכים לומר שימשיכו להצביע עבורו. זה איננו מקרי. זה אפילו לא נובע מהיעדר אנשים אחרים שכישוריהם אינם נופילים מאלו שציבור מאמיניו מייחס לנתניהו. לא יהיה זה נכון ליחס את זה לטיפשותם של אלה הדבקים במנהיגותו. אבל בהחלט יהיה זה נכון ליחס את זה להסתה שנתניהו מנצח עליה זה שנים. בעוד שמנהיגי מפלגות אחרות מנסים לשכנע את העם להסתכל על המציאות המורכבת ולקבל שמורכבות מצריכה חשיבה מושכלת ומתוכללת, ביבי מספק להם דלק לשנאה, פחד, לגיטימציה להדיר קבוצות שלמות מהשיח הציבורי ומהכלל. וא עושה זאת שנים - ביחס לערביי ישראל, לכל מי שחולק על דעתו, לכל מי שמוכן לשקול אופציות של מדיניות חיובית אם גם מורכבת. זה לא התחיל עכשיו ואפילו לא עם חזרתו לשלטון לפני עשר שנים. ראינו את זה עוד בריצתו הראשונה לראשות הממשלה לפני למעלה מעשרים שנה. לא רק בכך שעמד על המרפסת בכיכר ציון והסית את ההמון נגד ראש הממשלה רבין שאת דמותו הלבישו אוהדיו - בהסכמתו אם לא בעידודו - במדים נאציים. ראינו את זה כאשר נתניהו, האיש שהחזיר לפלשתינים יותר שטחי גדה ושחרר יותר מחבלים מכל מנהיג אחר, שיקר במצח נחושה כשהאשים את פרס - האיש שלא החזיר מעולם אפילו לא סנטימטר אבל שלח את צה"ל לאנטבה לשחרר חטופים ישראלים - כי "פרס יחלק את ירושלים."
ראינו את זה כאשר לחש על אזנו של יצחק כדורי ("זקן המקובלים") ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודים". ראינו את זה גם בהתנהגותו האישית - לא רק כמי שמעולם לא שמר אמונים אפילו לאחת משלוש נשותיו ולא רק כמי שמתעלם מביתו הבכורה כי כך, כפי שאמר מי שהיה המשנה לראש המוסד, דרשה אשתו השלישית (זו שצעקה שהיא בי.איי. מ. איי כשכיסוי עיתונאי כלשהו לא מצא חן בעיניה). ראינו זאת גם בכך שהאיש - כך אומרים - חי על נדבות נדיבות שהוא מקבץ מבני-דודים וּמֽעֵדוֹת הַחֲנֵפֽים שהוא מקיף עצמו בהם ושאפילו על-פי עדותו חושב שנכון ומותר לדרוש ולקבל "מתנות" מאנשים (כאשר עצם הדרישה למתנה מאיינת את הייחוס "מתנה" לדבר שהוא מקבל).
עכשיו נתניהו בפניקה, חושש שהגיע הקץ למעלליו כשליט קיסרי - מה שכנראה מפחיד אותו כי יביא אותו למשפט ואולי גם לבית-הסוהר. ולכן הוא מקצין את מופעיו, את ההסתה ואת רתימת כל האמצעים כדי לנסות ולהשאר בשלטון, מה שהוא חושב יציל אותו מאימת הדין. אבל אולי הפעם הוא עבר את הגבול - אולי לא בשחיתות הנהנתנית שלו אבל במה שאפשר ונראה כפגיעה בביטחון המדינה. אולי, לפיכך, הפעם זה סוף עידן נתניהו וראשית הזמן של תיקון ובנייה מחדש אל כל מה שהאיש הרס.
