יומיים לפני הבחירות התלונן ראש-ה
ממשלה כי הימין אדיש ויגרום בכך לנצחון השמאל, אך הסיבה הברורה לאדישות זו נעוצה בכך שהממשלה ברחה מהבשורה שהציבור ציפה לה. בעניינים הדמוגראפיים וההתישבותיים שאתם התמודדה הממשלה בשנים האחרונות לא ניתן כל פתרון. כך בבעיית המסתננים מאפריקה וכך בעניין חוק ההסדרה שבג"ץ עלול לבטלו בכל רגע. ופיסקת ההתגברות לא נחקקה! ראש-הממשלה הסכים וקיבל על עצמו את המצב המבזה והבלתי-אפשרי שלא הוא אשר מנהל את המדינה אלא שלטון בג"ץ. על זה היה מר נתניהו צריך להזעיק את העם וללכת לבחירות! על זה צריך היה ראש-הממשלה לפזר את הכנסת ולהעביר לידי העם את חובת ההכרעה! תחת זאת קיצרה הממשלה במו-ידיה את תקופת כהונתה ונגררה לבחירות כאשר לא הציבה את העימות עם בג"ץ (או כל נושא אחר) כנושא מרכזי להכרעת העם, וכך מצאה הממשלה את עצמה במיגננה בלבד אל מול התקפות האופוזיציה.
ההישגים המדיניים, כמו העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ביטול הסכם הגרעין, הכרה בריבונות ישראל בגולן ועוד, הם חשובים ביותר, וכך גם הפעילות הצבאית נגד אירן בסוריה. אולם, אין די ב"ציונות מדינית" בלבד כאשר חסרה "ציונות מעשית". אין די בקשרים החשובים עם מדינות כמו הודו וברזיל כאשר בתוך מדינת ישראל אין יד מכוונת ואין שליטה על מה שקורה. במרחבי הנגב והגליל קיימת השתלטות ערבית על אדמות המדינה ואין מי שעוצר זאת. המדינה משקיעה מיליארדים מכספי משלם המיסים ובונה לבדואים ישובים חדשים, וזאת כאשר הם נשארים במקומות הקודמים שאותם תפסו בחוזק-יד! בה בשעה אין כל אכיפה על הבדואים אשר בונים יומם-ולילה ומשתלטים על שטחים נוספים. טחו עיני הממשלה מלראות כי במרחבי הנגב נוצרת אוטונומיה ערבית-בדואית, בדלנית ועויינת שיהודי לא יכול לגור בה, ותושבי אוטונומיה זו גם פוגעים וגורמים נזקים לישובים היהודיים המסתגרים מאחורי גדרות ושערים.
ראש-הממשלה טוען כי הוא מנסה למנוע "כמיטב יכולתו" את הפגיעה בכבודם של היהודים העולים להר-הבית אבל לאחרונה דווח על ששה בחורי ישיבה שמצאו עצמם עצורים לשעות ארוכות כשהם אזוקים בידיהם ומקצתם אף ברגליהם, וכל זה עקב טענת-סרק ותואנת-שווא של המשטרה. ראש-הממשלה מסר את השליטה בהר-הבית לירדנים ולפלשתינים העויינים, והמשטרה הישראלית נהפכה לגוף המבצע לפי הנחיותיהם את ההתעללות המתמשכת ביהודים העולים להר-הבית. מסתבר כי יכולתו של ראש-הממשלה לשמור על כבודם של היהודים העולים להר היא מוגבלת מאד. אל כל זה מצטרף השיתוק המדהים שאוחז בראש-הממשלה כל אימת שמדובר בבניה ערבית בלתי-חוקית בעיר העתיקה ובהר-בית. כך למשל, ראש-הממשלה אינו מנסה כלל למנוע את ההשתלטות והבניה הערבית הבלתי-חוקית במתחם שער הרחמים.
ראש-הממשלה טוען כי חאן אל-אחמר יפונה ויש להאמין לו, אבל במרחב הגדול שממזרח לירושלים ישנם עשרות מאחזים ערביים בלתי-חוקיים וראש-הממשלה אינו פועל לפנותם. המינהל האזרחי הפרו-פלשתיני פועל בתקיפות נגד ההתיישבות היהודית אך נמנע מלגעת במאחזים הערביים הרבים הפזורים במרחבי יהודה ושומרון. כך למשל, בסמוך לכביש 5, בדרך לברקן ולאריאל, נבנה בחודשים האחרונים מאחז ערבי חדש השולט על הכביש, אך הוא עדיין נמצא שם (ראה תמונה). הדבר אינו מטריד איש - לא במינהל האזרחי, לא בכנסת ולא בממשלה. האם המאחז היה עדיין עומד על-כנו אם היה זה מאחז יהודי?
המדינה היהודית אינה פועלת בשטח, וליתר דיוק - ניתן לומר שהיא מפקירה אותו לערבים ולרצונותיהם. ראש-הממשלה לא היה צריך להתפלא על "השאננות" שמבטאת יותר מכל את האכזבה ממדיניותו ומאוזלת ידו.
