X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
למרות מה שמקובל לחשוב, היו רגעים בהיסטוריה בהם השלום היה בהישג יד עיוורון של מנהיגים גרם לאיבוד הסיכוי, ולא - אלה לא הרגעים שאתם חושבים עליהם האם אנחנו בפתחו של רגע נוסף כזה?
▪  ▪  ▪
ערפאת. הבין את הדרך היחידה [צילום: וויסאם נאסר/פלאש 90]

ההיסטוריה של הרגעים בהם הוחמץ הסיכוי ימיה ממש כימי הסכסוך עצמו. בשנת 1919, עם סיום הכיבוש העות'מאני, ולקראת תחילתו של המנדט הבריטי הכל עדיין היה פתוח. בקרב ערביי ארץ ישראל היו מנהיגים שונים, ולא מעטים מהם, אם מתוך פרגמטיזם, אם מתוך חשבון עסקי-כלכלי ואם מתוך מתינות לשמה היו מוכנים לחיות בשלום לצד היהודים.
מנגד היו ששמו לנגד עיניהם את הלאומנות הערבית והקיצוניות האיסלאמית. אחד הקיצוניים שבהם שהחל להתבלט היה צעיר בשם אמין אל-חוסייני. את ההכרות אתו עשה הממשל הבריטי והיהודים ב-5-4 באפריל 1920 בעקבות תהלוכת נבי-מוסא, שבמהלכה נשא אל-חוסייני נאומי הסתה שגרמו לתהלוכה להפוך לפוגרום ביהודים שבמהלכו נרצחו 5 יהודים ונפצעו 211.
בעקבות הסתה זו, הוציא הממשל הבריטי צו מעצר נגדו ונגד ידידו עארף אל-עארף שהיה שותף להסתה, והם נמלטו לעבר הירדן ומשם לסוריה. בהעדרם הם נשפטו לעשר שנות מאסר. לרוע המזל, הם מעולם לא ריצו את העונש הזה.
ב-1 ביולי 1920 התמנה הרברט סמואל לנציב העליון של הבריטים בארץ ישראל, וכבר ב-7 ביולי הוא הכריז על חנינה כללית. חנינה זו לא כללה אומנם את אל-חוסייני ואל-עארף, אשר היו בבחינת אסירים נמלטים, אך באוגוסט לאחר בקשות שהופנו אליו, הוא כלל גם אותם, והם יכלו לחזור לירושלים כגיבורים. זו הייתה טעות ראשונה, אך לא האחרונה, ולא הקריטית ביותר בהחמצה ההיסטורית הראשונה.
הרגע הראשון - האיש שלא היה צריך להיות שם
ב-21 במרץ 1921 נפטר כמאל אל-חוסייני שהיה המופתי של ירושלים עוד מן התקופה העות'מאנית. כמאל היה אחיו למחצה של אמין (לאביו היו שתי נשים), אך בניגוד אליו הוא היה פרו-בריטי, ונקט עמדה פשרנית כלפי הציונות. עם פטירתו, ועל-פי החוק שהיווה ירושה עוד מן התקופה העות'מאנית, היה הנציב העליון אמור למנות את יורשו מתוך רשימה של שלושה מועמדים שהיו אמורים להיות מוצעים לו. המועמדים הללו היו אמורים להיבחר על-ידי גוף בוחר שהורכב מנכבדי הדת המוסלמית של ירושלים.
ב-12 באפריל קיימו נכבדים אלה את הבחירות, ובעקבותיהם הציעו להרברט סמואל שלושה שמות: חסאם אל-דין ג'אראללה, ח'ליל אל-ח'אלדי ומוסא אל-בדירי. לא התבלבלתי. אמין אל-חוסייני לא היה ברשימה. הוא הגיע רק למקום רביעי בבחירה. שלושתם היו מבוגרים, מלומדים ובעלי ניסיון בתפקידי דת מוסלמיים. אמין אל-חוסייני היה צעיר, רק בן 26 באותה עת. הוא לא השלים מעולם את לימודיו באל-אזהר בקהיר, ומעולם לא כיהן בתפקיד דתי מוסלמי.
למרות זאת, עם היוודע תוצאות הבחירות התחילה משפחת אל-חוסייני, שלא רצתה לוותר על השליטה בתפקיד, בלחצים פוליטיים על הממשל הבריטי. אל הלחצים הצטרף המזכיר המדיני של הממשל הבריטי, שהיה אנטי-ציוני ואנטישמי מושבע, ארנסט ריצ'מונד. כדי לאפשר את המינוי הם שכנעו את אחד המועמדים לוותר על מועמדותו, וכך ניתן היה למנות את חאג' אמין אל-חוסייני לתפקיד המופתי של ירושלים.
הבריטים השלו את עצמם שבכך שהם יתחנפו לאויב המר שלהם הם יגרמו לו להתמתן, ולעבור לצידם. את הלקח על מי שמאכיל תנין, כדברי צ'רצ'יל, למדו הבריטים גם בהזדמנות הזו. המופתי אמין אל-חוסייני אחראי באופן ישיר לאלימות ולמניעת כל אפשרות להתמתנות או פשרה בצד הערבים במשך עשרות שנים.
את השנים הראשונות לכהונתו הוא הקדיש להשתלטות על-כל המוסדות האיסלאמיים, על-כל הקרנות, כל בתי-הדין, המסגדים, בתי-הספר ובתי-הקברות. בכל מקום מינה את עצמו או את נאמניו. כך, למרות שהאליטה הערבית בארץ ישראל בזה לו, הוא הגיע לשליטה מוחלטת בכל מה שקורה ברחוב הערבי, ואיש לא היה יכול לנקוף אצבע ללא הסכמתו.
לאחר שהשלים זאת, חזר החל משנת 1928 לדרך ההסתה, וזו נתנה את תוצאותיה בפרעות תרפ"ט (1929) שהתפשטו לכל הארץ, ובעיקר לחברון, ירושלים, צפת תל אביב-יפו וחיפה. בסך-הכל נרצחו 133 יהודים ונפצעו יותר מ-300. הקהילות היהודיות העתיקות של חברון, עזה, שכם, רמלה, ג'נין ועכו נאלצו להתפנות.
הרגע השני - האיש שלא היה צריך לחזור
החל משנת 1935 המריד המופתי את הרחוב הערבי כנגד היהודים וכנגד הבריטים. בין הפעולות של אותה התקוממות היו שביתה כללית, מעשי אלימות כלפי השלטון הבריטי והיהודים, אך בסופו של דבר הפך המרד הגדול כפי שנקרא אז למלחמת חיסול כנגד אויביו מבית, במסגרתם נרצחו בהתנקשויות למעלה מאלפיים אנשים, בפרט מהמשפחות היריבות לאל-חוסייני - נשאשיבי, ח'אלידי ודג'אני. כך חוסלה כל אלטרנטיבה מתונה שהייתה עשויה להנהיג את הערבים המקומיים אי-פעם לפשרה עם היהודים.
המעשים הללו הצליחו להכעיס אפילו את הפקידים הבריטים שונאי הציונות, והם החליטו סוף-סוף לעצרו. המופתי הקדים אותם וברח מהארץ. תחילה הוא הגיע לעירק, שם היה שותף לניסיון המרד של אל-כילאני, ולהסתה שהביאה לפרהוד. לבסוף הוא הגיע לגרמניה, שבה הוא נפגש אישית עם אדולף היטלר.
על פעילותו בשרות הנאצים ניתן לכתוב ספרים רבים. במסגרת מאמר זה נציין רק שפעילותו הקנתה לו את דרגת הגרופנפיהרר (אלוף) באס.אס, וגם מעמד של פושע מלחמה מבוקש בתום מלחמת העולם השנייה.
בהעדרו של אל-חוסייני מהארץ, ולמרות המאמצים של נאמניו, האופוזיציה לאל-חוסייני הרימה ראש, אבל נאלצה להורידו זמנית עקב צלו המאיים של אל-חוסייני, שהמשיך למשוך בחוטים גם מגרמניה. לאחר שהתברר שהתוכניות שתכנן אל-חוסייני עם הנאצים להקים בארץ מחנות השמדה ליהודים עלו בתוהו, חלמי עבד אל-באקי וד"ר חוסיין אל ח'אלדי התחילו לחשוב על היום שאחריו, ובמקביל הליגה הערבית לקחה אפוטרופסות על האינטרסים של ערביי ארץ ישראל. אבל לרוע המזל, היום שאחריו לא הגיע.
הצרפתים שהחזיקו אותו והיו אמורים להסגיר אותו לבית הדין בנירנברג, כדי שיעמוד למשפט על פשעיו, אפשרו לו לברוח, ולהגיע למצרים. משם המשיך לנהל את המאבק הפוליטי נגד כל פתרון של פשרה, ולהניע את המאבק המזוין נגד המדינה היהודית. מאבק שמדינות ערב נגררו אליו למרות שזה לא היה באינטרס שלהם.
יש לציין, שכשאני מדברת לעיל על פתרונות של פשרה, איני מתכוונת לפשרה שהיינו אוהבים בראייה לאחור, אולי אף להפך, ומבחינה זו ייתכן כי הסרבנות של אל-חוסייני דווקא הועילה לנו. אך פשרה כזו הייתה יכולה למנוע את שפיכות הדמים. לשם דוגמה, בקיץ 1937, ועדת פיל פרסמה את המלצותיה לחלוקת ארץ ישראל, שלפיה רק 17% משטח ישראל המנדטורית יימסר ליהודים. המלך עבדאללה, שהיה אמור לקבל את מרבית השטח על-פי התוכנית, כמובן הסכים לה. גם בקרב המנהיגים הערבים בארץ, אנשים ממפלגת "ההגנה הלאומית" של הנשאשיבים תמכו בה, אך האחרונים הושתקו כאמור על-ידי אנשי המופתי.
הרגע השלישי - השיחות שלא נוצלו עד תום
בתחילת שנת 1949 הבינו כבר שליטי מדינות ערב, כי לא זו בלבד שהם לא ינצחו במלחמה, אלא שהמשכה עלול לגרום להם למפלה משפילה שתפיל אותם מהשלטון. למזלנו מי שהיה אחראי מטעם האו"ם באותה עת על התיווך בין ישראל לערבים היה אמריקני פיקח ומעשי בשם רלף בנץ'.
בנץ' הבין כי המפתח להגעה להסכם הוא הוצאתם של נציגי הערבים המקומיים, ששולט בהם המופתי הקיצוני, מכל מהלך מדיני. הוא כינס שיחות נפרדות לישראל עם כל אחת מארבעת המדינות הערביות השכנות, וכך מנע את הצורך שלהם להגיע עם עמדה משותפת, שללא ספק הייתה מייצגת את עמדתו של הקיצוני ביותר מביניהם בכל נושא. לעומת זאת, החשאיות וההפרדה של השיחות עם כל מדינה בנפרד אפשרה לנצל את ניגודי האינטרסים ביניהם.
בנוסף, הבין בנץ' כי כל הצעות הפשרה חייבות להיות מבוססות על המצב בשטח בשינויים קלים בלבד ולא על פתרונות דרמטיים. כך הצליח רלף בנץ' להביא את ארבעת המדינות הללו לחתום עם ישראל על הסכמי שביתת הנשק. על פעולתו זו הוא אף זכה לפרס נובל לשלום.
במהלך השיחות החשאיות של הסכמי שביתת הנשק, שהתקיימו באופן ישיר בין ישראל לכל מדינה ערבית, ובמיוחד עם עבר-הירדן ועם מצרים, עלו גם רעיונות שיכלו להיות בסיס להסכמות רחבות יותר שיביאו להסכם שלום. אלא שלרוע המזל שליחותו של בנץ' לא הוארכה לאחר חתימת ההסכמים, ואת מקומו מלאו שליחים אחרים של האו"ם, שעשו את כל הטעויות שהוא נמנע מלעשות.
במקום להמשיך באותה שיטת פעולה של בנץ' הם כינסו ועידת שלום בלוזאן שבשוויץ. לשיחות הגיעה משלחת ערבית משותפת של כל המדינות ותוך מעורבות של נציגי המופתי הקיצוני. מובן כי הללו הציגו עמדה משותפת שהייתה הקיצונית ביותר האפשרית. את הרעיונות שעלו בשיחות החשאיות אי-אפשר היה בכלל להעלות. הדרישות הקיצוניות, שהועלו בוועידה זו, טרפדו כל אפשרות להגיע לשלום עם ישראל במשך שנים רבות לאחר מכן.
המתנה שממשיכה לתת
כנספח להחמצות של שני הרגעים הראשונים, ב-16 ביולי 1951 נרצח ראש ממשלת לבנון לשעבר ריאד א-סולח לאחר שביקר בעמאן אצל המלך עבדאללה הראשון. בפגישתו עם המלך נדונה האפשרות להגיע לשלום עם ישראל. ארבעה ימים לאחר מכן ב-20 ביולי, נרצח המלך עבדאללה עצמו במסגד אל-אקצה בירושלים, שלשם הגיע כדי להיפגש בחשאי עם אישים ישראלים. ההוראה לביצוע שני מעשי הרצח הללו יצאה לפי כל הסימנים מהמופתי אל-חוסייני.
המופתי לא תכנן להיות מקימו של הלאום ה"פלשתיני" הפיקטיבי. הוא היה לאומן מוסלמי. מלחמתו הייתה כנגד האימפריאליזם הבריטי בכל האזור. תוכניתו הייתה להפוך בחסות שרשראות הטנקים של רומל לשליט של כל האזור, שהיה נתון לפני כן לשליטה או השפעה בריטית - מעירק ועד מצרים. בדיוק אותו אזור שאליו לוטשת עיניים כעת אירן.
תבוסת הנאציזם אילצה אותו להתמקד בארץ ישראל, מתוך תקווה להיבנות ממנה. משגם התוכנית הזו כשלה, הוא ניסה בכל כוחו לשמר את הקונפליקט. מנהיגי מדינות ערב שהבינו שהוא רק עשוי לסבך אותם בצרות, ניסו בשלב ראשון לשלוט בו, ולמקד אותו רק לעניין הישראלי. לאחר מכן הלכו והחלישו אותו מבחינה פוליטית, בין היתר על-ידי הקמת ארגונים מתחרים, שבהם הם השלו את עצמם הם יוכלו לשלוט.
למרות שבאופן אישי כוחו הפוליטי של אל-חוסייני הלך ודעך בעולם הערבי, התוצאות של חוסר המוכנות להתפייס עם המדינה היהודית, שהוא טיפח הביאו להנצחת סבלם של הפליטים, וזה הביא בשנת 1957 להקמתו של ארגון הפתח, שהחל לפעול בגלוי ב-1965. בשנת 1964 הוקם אש"ף. ארגונים אלה ונגזרותיהם אמצו את התפיסה של אל-חוסייני, לפיה אין להשלים עם קיומה של מדינה יהודית.
ארגון אש"ף דחף את מצרים וירדן להקצנה שהביאה למלחמת ששת הימים. בעקבות המלחמה ניסו מדינות ערב להתנער מארגון זה, ואף לא הזמינו את ראש הארגון באותה עת, אחמד שוקיירי, לוועידתם בחרטום. אך הוא התפרץ לוועידה, והשפיע על קבלת השלושת הלאווים המפורסמים של אותה ועידה.
מאז ועד היום מהווים כל הארגונים המכנים עצמם "פלשתינים", בין אם הם ארגוני טרור בגלוי, ובין אם הם מתחבאים תחת אצטלה מדינית, גורם המונע כל סיכוי לפיוס ולהשלמה עם קיומה של מדינה יהודית. אין זה מקרה שהם התנגדו להסכם השלום של סאדאת עם ישראל, ואין זה מקרה שהסכם זה נהיה אפשרי רק בזכות קשר ישיר בין ישראל למנהיג המצרי, והוצאתם של הארגונים הללו מן המשוואה. בדיוק לפי העקרונות שאימץ רלף בנץ'.
הרגע הרביעי - הארגון שחזר לתחייה
בשנת 1970 במלחמה שזכתה לכינוי "ספטמבר השחור" גורשו ארגוני הטרור מירדן. הם ניצלו את חוסר התפקוד של שלטונות לבנון כדי לעבור לשם. בשנת 1982 הביא צה"ל לגירושם גם מלבנון, והם מצאו מחסה בטוניס. בעוד הארגון התרחק (באותה עת עדין לא היה אינטרנט ולא סלולר), שגרת החיים בשטחי יהודה שומרון נמשכה, ועמה גם התפתחה לאט ובזהירות מנהיגות מקומית.
בסוף שנת 1990 פלש סדאם חוסיין לכווית, ובתחילת 1991 התקיימה מלחמת המפרץ הראשונה. ראש אש"ף תמך בגלוי בסדאם חוסיין, וכך הפך את עצמו ואת ארגונו למוקצים לא רק במערב, אלא גם בקרב מדינות ערב. כל המדינות שעד אותה עת תרמו כספים לאש"ף הפסיקו להזרים את הכספים, והארגון היה על סף פשיטת רגל.
לקראת סוף 1991 כונסה ועידת מדריד, ולוועידה הגיעה משלחת של נציגי תושבי יהודה שומרון ועזה הערבים. חלקם אומנם היו פורמלית חברי אש"ף, ומהם אף דאגו לדווח לתוניס על פעולותיהם, אך עבור רובם זו הייתה רק מחווה ריקה. לאנשי תוניס היה ברור שגם אם הם היו מתנגדים להגעת המשלחת למדריד, היא הייתה מגיעה. השיחות לא התקדמו עדיין לשום הבנה, ולכן לא היה עדיין מה לטרפד.
ועידת מדריד לא הניבה שום תוצאות, וכנופיות המרצחים של ארגוני הטרור עדיין היו פעילות בשטח, אבל התהליך של יצירת תחליף לאש"ף יצא לדרך. הוא היה צפוי לקחת זמן, ודרש לא מעט סבלנות והתמדה. הקריסה של הארגון הייתה בלתי-נמנעת, ורק לאחר שהקריסה הייתה מושלמת, ההנהגה המקומית הייתה יכולה להיווצר ולהתחיל להוביל מהלכים פרגמטיים, מתוך ראיית טובת האוכלוסייה. אך לצערנו הרגע שלאחר הקריסה מעולם לא הגיע.
ערפאת הבין שהדרך היחידה להציל את ארגונו הייתה חתימת הסכם עם ישראל בכל מחיר. זו לא תהיה הפעם הראשונה שערפאת יפר הסכם שחתם עליו. הוא אף הודה בכך בגלוי בנאום שנשא במסגד ביוהנסבורג דרום אפריקה ב-10 במאי 1994, בו השווה את הסכם אוסלו להסכם חודייבה. הסכם חודייבה הוא הסכם שהנביא מוחמד הפר.
האם יהיה רגע חמישי?
מאז שנת 1949 שום מתווך לא ניסה את שיטתו של רלף בנץ'. אבל אולי בימים אלה זה קורה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מנסה לגבש הסכם, שלו הוא קורא "עסקת המאה". פרטי ההסכם עדיין סודיים, וזה כבר טוב. הדיונים על ההסכם הזה מתנהלים מול שלל מדינות ערביות, עם כל אחת מהן בנפרד, ולא עם אף גורם של הרשות שנציגותה אף סולקה מוושינגטון.
לאחרונה הודלף מידע, שאין דרך לוודא את אמתותו, לפיו מדינות ערב יידרשו לאזרח את מי שנקרא "פלשתינים". מה שמלמד אולי, שהפתרון המוצע מיועד לעקוף את אבן הנגף שנוצרה כדי למנוע אפשרות של פשרה עם קיום המדינה היהודית. ואחרון חביב - הכרת הנשיא בירושלים כבירת ישראל, ובריבונותנו ברמת הגולן מעידה כי הוא בונה את הפתרון על המצב הקיים, ולא ידרוש שינויים דרמטיים ובלתי-סבירים.
ברור מאליו שהתהליך שיביא ליישום הסכם כזה יהיה ארוך וידרוש הרבה סבלנות. במהלכו יהיה גם צורך לחכות עד לקריסתה המלאה של הרשות, קרוב לוודאי לאחר הליכתו של אבו-מאזן בדרך כל בשר. רק לאחר מכן ניתן יהיה לפעול למוטט את הקיצונים בעזה, כדי להביא לעלייתה של הנהגה מקומית גם שם, לא בלי נוכחות ביטחונית של ישראל.
בשעה ששורות אלה נכתבות, בחירות 2019 בעיצומן, ואין לדעת מה יהיו תוצאותיהם. אין לדעת איזו ממשלה תורכב ומה תהיה מדיניותה, וגם הפרטים של "עסקת המאה" עדיין לא פורסמו. אם הכל יתנהל כשורה, הרגע החמישי יקרה ולא יוחמץ. אם תחזור המדיניות של התרפסות בפני ארגוני הסירוב למיניהם, שוב תהיה זו החמצה גורלית ובכייה לדורות.

רשימת מקורות (ביבליוגרפיה)

1. המופתי הגדול, צבי אל-פלג, הוצאת משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תל אביב 1989.
2. Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East, Barry Rubin and Wolfgang G. Schwanitz, Yale University Press, New Haven and London 2014.
3. ההיסטוריה של ארץ-ישראל, מלחמת העצמאות (1949-1947) כרך עשירי, עורך הכרך: יהושע בן-אריה, חלק א: המאבק המדיני על הקמתה של מדינת ישראל ועל ביסוסה וריבונותה: נובמבר 1947 - דצמבר 1949 מאת ד"ר עמיצור אילן, הוצאת בית ההוצאה כתר - ירושלים, יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1983.
4. זכרונות אבו יוסוף, יעקב סבג, הוצאת סלע מאיר, אשקלון 2018.

תאריך:  11/04/2019   |   עודכן:  11/04/2019
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות אליזבט רימיני לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הרגעים בהיסטוריה בהם הוחמץ השלום
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב הודעה 
1
ניתוח נכון ל"ת
פנחס  |  11/04/19 18:38
2
מלומד מאד,ארוך מאד,מלא מקורות
וכולו דמיון  |  12/04/19 14:00

פורום: העולם הערבי
+
ביידן
מנדל  |  29/04/20 10:20
פורום: ישראלי-ערבי
+
רק נתניהו יכול!!
אא  |  4/02/20 03:18
 
- רק נתניהו יכול לקחת שוחד ולשקר ל"ת
יהודה דרורי  |  5/04/20 18:25
 
- נכון בניגוד לרות דוד..
במבה  |  19/04/20 01:22
פורום: ישראלי-פלשתיני
+
אולמרט פשוט בוגד!!
אא  |  15/02/20 05:33
 
- }}אולמרט ישראלי נתניהו אמריקאי
ויחזור לארהב  |  7/03/20 16:49
 
- הם שייכים למלך ירדן
הפולש הירדני   |  5/04/20 20:46
+
הפלשתינים אינם תחת כיבוש
ישעיהו א  |  13/02/20 07:36
+
יפוטר היועמש - משרה פשיסטית ל"ת
וישר לקציעות  |  28/01/20 23:51
 
- הפתרון הטוב ביותר הוא ביטול
מוטי1  |  29/01/20 10:01
 
- לביבי .המושחת .היועץ רע ..מסק
חפטליהו פסטולקין   |  6/02/20 14:30
+
וזו כנראה רק ההתחלה
כוכי  |  27/01/20 14:40
 
תגובות בפייסבוק
התפתחויות נוספות
העולם הערבי
עליס בליטנטל
נשמע נורא? יותר נורא שמחבלים רוצחים ומתכנני פיגועים יושבים בקייטנות בתי הסוהר, ומשם, הודות לעצימת העין של שלטונות השב"ס, הם ממשיכי בעזרת הטלפונים הניידים שלהם להיות המאסטר-מיינד של מתכנני הפיגועים הבאים    ואנו - אלה שמשלמים בדם עבור התנאים המופרכים והמופרזים המוענקים להם בבתי הסוהר
איתמר לוין
ארבעת ילדיו של העיתונאי שנרצח קיבלו בתים בשווי 16 מיליון דולר, מקבלים 40,000 דולר לחודש ועשויים לקבל עוד עשרות מיליונים אם יחונו את הרוצחים
איתמר לוין
חצרו של המלך סלמאן הורתה לבדוק עשרות אסירים ואסירות, וכמעט בכל המקרים המליצו הרופאים לאשפזם מיד לאחר שגילו סימני התעללות, עינויים ותת-תזונה
שאול מנשה
אוכלוסיית היהודים פחות מ-21 מיליון, זכו ב-180 פרסי נובל    המוסלמים 1.5 מיליארד, זכו רק ב-3 פרסי נובל
עמוס גלבוע
הישג מדיני-אסטרטגי ישראלי מהמעלה הראשונה    הוא יוצק טונות של בטון מזוין לישיבה שלנו ברמת הגולן ומשליך לפח האשפה את הסיסמה "שטחים תמורת שלום"    עכשיו תורנו להכפיל את אוכלוסיית רמת הגולן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il