בימים אלה, שלאחר הבחירות, עיינתי בספר של מתתיהו תימור "1000 אמרות כנף". הוצאתי אמרות פוליטיות, שנאמרו על-ידי אנשים חכמים לפני מאות שנים ופורסמו על ידו לפני עשרות שנים. מצאתי שאנשי שם חזו דברים על הבחירות שנערכו כאן בשבוע שעבר: ברוך שפינוזה, הפילוסוף שחי בשנים 1677-1632, אמר: "אם אתה מקבל את כספו של אדם, עליך לקבל גם את דעותיו". האם התכוון למענקים שמקבלים חברי כנסת או לשוחד סתם? סולון חי בלודיה בשנים 638-559, ואמר ש"חוקים משולים לקורי עכביש וכמוהם ילכדו את החלשים והעניים בלבד ואילו העשירים והתקיפים ייחלצו בעדם בנקל". זה מזכיר משהו שנידון עכשיו בבית המשפט? תומס מקולי, משורר, היסטוריון ופוליטיקאי בריטי (1859-1800): "שוכנעתי כי חברה, הבנויה על טהרת הדמוקרטיה, נאלצת במוקדם או במאוחר להתנכל לתרבות או לחרות או לשתיהן". האם הגיעה העת למימוש תורתו? זה תלוי גם באופוזיציה.
קל להתלונן טליה לוין ניסחה את הדברים במעריב (12.4.2019) יותר טוב ממני: "גיליתי, שחמוצים מן הזן האנושי... ממש לא רוצים שמישהו יעזור להם או יעודד אותם. להפך, הם מחפשים את הפראייר התורן, שֶיַטּה להם אוזן קשבת ושבו יוכלו להטיח את צרותיהם, וכל עצה שתנסו לתת להם לא רק שתיתקל בהתנגדות ובאמירות כמו 'זה בחיים לא יעזור' אלא גם תיענה בתגובות בסגנון 'אולי די לנסות להגיב כל הזמן'"... דעתה מצאה חן בעיני ולכן אני מצטט אותה ומצרף לאמירה, שאני נוהג לשאול אנשים: "למה ישראלים בוכים"? בדרך כלל אין להם תשובה. אז אני מסביר: "יותר קל לבכות מאשר לעשות... יותר קל לשבת אצל חברים, לפצח גרעינים ולהתלונן שלא גומרים את החודש. לעשות - משמעותו לעבוד יותר, להשתדל יותר ולהתאמץ". בדרך כלל אני זוכה לחיוך של הבנה. האם זה יעזור? אני בספק.
קושיות שאין שואלים בפסח ידידי, אלי, הציג לי את השאלה - "האם מיצינו או החמצנו"? והשיב בעצמו: "שנזכה כולנו, בע"ה, למצוֹת את חיינו במצוות ובמעשים טובים". הוא גם הגיש חומר למחשבה (למאמינים בלבד) בסוף החיים ישאלו את האדם: חמץ או מצה? חמץ - האם החמצת את החיים? מצה - האם מיצית את החיים? ומי שאין לו תשובה לשאלות אלה, יזכור שהמתנה הגדולה ביותר לאדם זה הזמן, אמר. עלינו לזכור ש"ימיו כצל עובר". יום שעובר, לא חוזר.
אימרה מצא דרך לעזור לאחרים - זה יוסיף משמעות לחייך.
