מיצוי הניצחון בבחירות

הבחירות האחרונות (2019) עמדו בסימן ניסיון חוגי שמאל ומרכז, בסיוע גורמים חיצוניים, בכללם יהודים, להדיח את ראש הממשלה הנבחר של ישראל מכהונתו. ניסיונות אלה התחילו כשנה אחר ניצחון הליכוד והימין בבחירות 2015, גברו בשנתיים האחרונות והגיעו לשיאם עם פרסום חוו"ד היועץ המשפטי בתיקי 1000, 2000, ו-4000. לאחר התפטרות ליברמן. ההתפטרות הביאה להקדמת הבחירות מנובמבר 2019 לאפריל והמאבק הואץ והחריף. ההקדמה הפכה את הבחירות להצבעת אמון של העם בראש הממשלה ובד בבד למשאל-עם בין הדרך הלאומית ליברלית של גוש הימין, לדרכם הקוסמופוליטית פוסט-מודרנית של השמאל ושותפיו מתנגדי נתניהו. הבחירות הסתיימו בתוצאה חד-משמעית, אולם דבריהם של ראשי מפלגת "כחול לבן" מיד לאחר פרסום התוצאות, מצביעים על נטייה דומה לזו של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב בבחירות לנשיאות 2016 - התכחשות להכרעת העם וניסיון לעצב מציאות ישראלית הנוגדת הכרעה זו באמצעות "מרור חייהם בכנסת של ראש הממשלה וגוש הימין". אסור להתיר להם לעשות זאת. בבחירות אלה לא רק שראש הממשלה הוכיח שהוא נהנה מתמיכה ציבורית רחבה, אלא אף חיזק את התמיכה הנומינלית בו ב-20% !! (36 מנדטים במקום 30 בכנסת היוצאת). לאור הכרעת הציבור והכרזת רה"מ על כוונתו להקים ממשלת-ימין בשיתוף כל מי שיהיה מוכן להצטרף לעשייה ולתרום לה תרומה חיובית, אני משתייך לאלה שסבורים שיש להניח לראש הממשלה לכהן קדנציה שלימה ולבצע את מדיניות הממשלה. יש לקיים את השימוע המתוכנן במועד שיוסכם עליו בין פרקליטי רה"מ ליועץ המשפטי לממשלה, ובמידה ויוגשו כתבי אישום לדחות את ההעמדה לדין לסיום הקדנציה. תקופת כהונת הכנסת החדשה תהיה הרת מעשים, החלטות ותהפוכות בנושאי חוץ וביטחון ובהמשך התנופה בפיתוח יחסי החוץ של ישראל. עם זאת ודווקא בשל תוצאות הבחירות, שבהן נפקד מקומו של דיון ציבורי רציני בנושאי הפנים השנויים במחלוקת חריפה, אין האתגר הפנימי נופל בחשיבותו ומשקלו מהאתגרים האחרים. אסור לראש הממשלה להתעלם מעובדה זו ועליו לבנות את הרכב הממשלה החדשה ואת תוכניות הפעולה וסדר העדיפויות שלה, כך שנושאי הפנים ניצבים במוקד תשומת הלב ומקבלים מענים אפקטיביים בדמות תוכניות ביצוע, תקציבים ומשימות קונקרטיות וברות-מדידה. לצד מאמצים לביסוס הקואליציה באמצעות מהלכים לחיזוק מפלגות הימין ובראשן הליכוד, חייבת הכנסת החדשה לפתור בצורה ברורה וחדה את נושא הפרדת הרשויות בין זרועות השלטון - מחוקקת מבצעת ושופטת. לשם כך נחוצים שני שינויים יסודיים: הליך ניהול ישיבות הכנסת - התלוי בראש וראשונה ביו"ר הבית וסגניו ואיכות ואינטנסיביות השתתפות חברי הכנסת בפעולת הוועדות ובדיוני המליאה. שני הגורמים הקובעים איכויות אלה הם מספר השרים וסגני השרים והפעלת החוק הנורבגי. יו"ר הכנסת, ושר המשפטים יחד, חייבים לתרום לשיפור איכות הכנסת ותפוקתה ע"י הקפדה על הנוכחות והתרומה של הנבחרים, ושר המשפטים באמצעות סינון קפדני של מספר הצעות החוק שיוגשו למליאה. תחום הפנים מקיף את כל נושאי החיים ובוודאי שאין לצפות לפתרון כל הבעיות בקדנציה אחת. אולם, אסור להשאיר את המציאות ליד המקרה, וטוב יעשה ראש הממשלה, לאור העומס המוטל עליו, אם ימנה לעצמו סגן קבוע שיהיה אחראי על מינהל התכנון הלאומי במשרד ראש הממשלה ויפעיל תהליכי בקרה קפדניים על ביצוע החלטות הממשלה, כשהוא מסייע גם בניהול תהליכי קב"ה בחלק מוועדות השרים כמ"מ ראש הממשלה ובתמיכה מלאה שלו. להערכתי, נושאי הפנים הבוערים הם: מערכת הבריאות - הקטנת הצפיפות, קיצור התורים, שיפור השירות בפריפריה והוזלת התרופות. מערכת החינוך - רמת הלימודים, מעמד המורים ומספר התלמידים בכיתה וכן בחינה של יעילות וכדאיות המבנה הנוכחי של מערכת ההשכלה הגבוהה לאור השינויים בשוק העבודה. מערכות התחבורה - סיום הביזיון של הרכבת לירושלים, האצת השלמת הרכבות הקלות בת"א וגוש-דן המשך המאמצים לקידום הקישור בין המרכז לפריפריה ועידוד השימוש בתחבורה ציבורית כאשר זו תהיה אמינה. מערכות השירות לאזרחים, משרד הפנים תחילה. תשתיות - תקשורת ואינטרנט מהיר, תחילה. תעסוקה - העמקת התהליכים של שילוב בני המגזרים החרדי והערבי בשוק העבודה וקשירת תשלומי ההעברה שהם מקבלים מהמדינה ליציאתם לעבודה ולהשתכרותם באופן אוטונומי במגבלות החוק. כ"כ יש לפתור פתרון יהודי כולל את סוגיית הגיור והנישואין לפסולי חיתון; אסור להמשיך את גרירת הרגליים בנושאים אלה. אין להעלות מיסים, אבל ראוי להעמיק את הגביה בשווקים האפור והשחור ולבחון את מדיניות הפטורים במטרה להנהיג בה יתר רציונליזציה. חייבים לגשת לראורגניזציה יסודית בתחומים הבאים: השירות הציבורי - רמה, איכות, יעילות, מודעות אזרחית וצמצום מספר העובדים, באמצעות מיחשוב ופישוט הליכים. הביטוח הלאומי - תוכנית הבראה. קרנות הפנסיה - תוכנית הבראה. יש להשתחרר מצמידות אובססיבית שוטפת למדדי הOECD- ולהחליפה ביעדים לאומיים מוגדרים, כגון: העלאת פריון העבודה במשק ב-2.5% בממוצע לכל שנה עד לסגירת הפער עם הממוצע בארגון ה-OECD. חייבים לחתור לצימצום פערי כוח הקניה בין שכבות האוכלוסייה; יש לבודד לצרכי השוואה ריאלית שכירים מעצמאיים ומאידך לחתור להגדלת חלקם של שמונה העשירונים התחתונים בעושר הלאומי, בהשוואה לשני העשירונים העליונים. לפתוח את השוק הקמעונאי לתחרות עם יבוא ולגוון את המקורות ואת אוכלוסיית היבואנים המורשים, תוך שמירה על חוסן כלכלי כתנאי למתן רישיון ייבוא ועל איכות השירות ללקוחות. חייבים לשים את הלקוחות הפרטיים במרכז בקרת האיכות והמחירים של משרד הכלכלה ושל הרשות להגנת הצרכן, ולשפר את תהליך הכנסתם של הקשישים לעידן רשתות המידע - החל מהבנקים וכלה בגישה לאתרי השירות הציבורי. נראה לי שהמשרד לאזרחים ותיקים דורש סקר מקיף על מבנהו, ביצועיו והתאמתו לעידן החדש ולגישה הגורסת: האזרח במוקד השירות הציבורי. לחזור במשרד הפנים לסוגיית איחוד רשויות מקומיות והסדרת השיתופים במקורות כחלופה להעלאת הארנונה או המיסים הממלכתיים. חלק מנושאים אלה ניתן, באמצעות תכנון ותקצוב מתאימים, להשלים בקדנציה אחת בת 4 שנים. אחרים דורשים 2 או אפילו 3 קדנציות, אבל להתחלה נכונה ולהוכחת ביצועים מעשית יש ערך משל עצמן. כשם שיש לנו מועצה לאומית לכלכלה, לחינוך, לבריאות, לשלום הילד ועוד, חייבת להיות מועצה כזו גם לבקרת השירות (ציבורי ופרטי) לאזרח עם דגש על האזרחים הוותיקים, שמספרם באוכלוסייה גדל במהירות. תפקידה המרכזי של הכנסת הוא חקיקה; אין חולק על כך. אולם, תפקידה הבא בחשיבות אחריו הוא בקרת הביצועים של הממשלה - וזאת כבר עובדה מוכרת לכולנו פחות. ראשית, מדובר בה פחות ושנית היא מבוצעת עוד פחות. עבודת הכנסת כיום, מוכתבת במידה רבה מדי על-ידי הממשלה, ולקונה זו טעונה תיקון. התיקון מורכב משני מהלכים משלימים: תיקוני חקיקה ותיקוני יישום; שניהם ממתינים ליוזמה אקטיביסטית של יו"ר הכנסת הבא. העלאת קרנה של הכנסת, היא צורך חיוני לאחר שנים של רפיון והתרופפות. ללא שהכנסת תיקח לידיה בפועל את המושכות וההובלה בתחומי האחריות הראשיים שלה, היא לא תשתקם ואז תמעל באמון הציבור ותמשיך לדדות בשולי החיים הפוליטיים שלנו. לצד תיקוני הפנים הנ"ל, חייבת הממשלה לבצע בהקדם ובאופן נחרץ, שני תיקוני חקיקה בעלי משמעות לאומית ובינלאומית: ראשית, הפעלה דה-פקטו של חוק הריבונות ברמת הגולן. שנית, החלת החוק הישראלי על כל ההתיישבות היהודית באיו"ש. פעולות אלה אינן תלויות בשום התפתחות מדינית אחרת, לא בהסדר עם הפלשתינים ולא בהכרה בינלאומית בריבונות ישראל על רמת הגולן, לאחר התחייבות הנשיא טראמפ, וכוונת הקונגרס לאשרר התחייבות זו בהחלטת גיבוי משלו. אני מסכים שהחלת ריבונות על הישובים באיו"ש (כלומר: לרבות הטריטוריה), חייבת להסתנכרן בתאום מהלכים עם ארה"ב. הנה כי כן, מדברים אלה נובע בברור שמרכז כובד הפעילות הפנימית, שהוזנחה במידה רבה בקדנציות האחרונות, חייב להשתנות והאחריות למתן סדר העדיפות הנכון לכך והוצאת התהליכים הללו מהכוח אל הפועל, הם אחריות ישירה של ראש הממשלה. להערכתי, פועלו של ראש הממשלה בקדנציה החולפת הוערך על יסוד הישגיו במדיניות החוץ ובמקום שני בתחום הביטחון. היו במדיניות זו גם מרכיבים חיוביים במדיניות הפנים, כגון בתחומי הסייבר והתחבורה (לא מושלם), אולם אלה היו היוצאים מהכלל. עתה ענייני הפנים חייבים להפוך למוקד עשייה.