יש אנשים הנלחצים ומתקשים להחליט: היכן יחגגו השנה? אצל החמות? אצל האמא? עם החברים? ואולי עדיף בבית מלון? יש הרבה אפשרויות. כולם רוצים אותם ומתעקשים שיבואו... הם לחוצים וכועסים... לא פשוט. ויש אחרים שהרבה יותר קל להם להחליט – אין שום אופציה. זה רק הם והחג. כך מבוגרים החיים בגפם ואין להם קרובים בסביבה, או שילדיהם חוגגים בבתי מלון בחו"ל וכדו', שהרי ימי החול שלהם עמוסים ובחגים הם רוצים זמן לעצמם, קצת לנוח וליהנות.
ובחגים מורגשת יותר מתמיד גם הבדידות של מי ששינה כיוון בחייו. היוצאים בשאלה, שבימי החגים המרגשים האלה נזכרים במסורות מבית אבא, בניגונים ובמאכלים ובמפגשים המשפחתיים. הם לא רוצים לחזור, אבל חלקם היו רוצים רק לבקר ולטעום שוב את הטעם ההוא... להריח את הריחות, לשמוע את המנגינות... אבל אם המשפחה מתנכרת - זה עצוב וקשה וזה חבל.
כך גם לפעמים משפחות צעירות של בעלי תשובה שאינן יכולות להתארח אצל הורים, או אצל אחים, כי הם לא חזרו ולא כשר אצלם, והם לא יבואו להתארח, כי איך אפשר בלי טלוויזיה בלי טלפון ובלי סיגריות. יש משפחות של חוזרים בתשובה שמתנכרות ולא סולחות על המעבר הזה. והם לומדים לאט-לאט את הלבד שלהם.
אבל לחוזרים בתשובה יש קהילה גדולה שמחבקת והלבד הוא לא לגמרי לבד. רק הגעגועים צצים. דווקא בחגים. כי הלבד הכי חזק בחגים, כשאין מי שיחגוג איתך... כשאינך מוצא את הסיבה לחגוג ורק רוצה לחזור לשיגרה הפשוטה שבה אין מבחנים כאלה.
בימים הכי שמחים לחלק גדול בעם ישראל, יש את החלק האחר שמתקשה ומרגיש נטוש. והם לבד בעוד מסביב החגים מורגשים בעוז וקורנים בכל מקום, קולות שמחה ואורות נוצצים.
והלבד – גדול מתמיד, ומזכיר - שלבד זה הכי לבד בחגים.
הלבד הזה הוא גם מצוקתם של משפחות חד-הוריות שהסביבה לא תמיד מודעת לקשייהם. הם מתארגנים בשקט לעצמם ומשתדלים לשמוח ולשמח. של גרושים שהמשפחה התפרקה והילדים עם הצד השני. של רווקים בוגרים שרוצים כבר את הקשר שיעשה אותם ביחד ולא לבוא לבד להורים ולספוג מבטי: "מתי תתחתן/ני כבר"?
החגים היפים האלה הבאים עלינו לטובה ולברכה מקשים על אנשים במצוקה כלכלית שהחגים אינם ממטירים עליהם שפע והם חייבים ללמוד ליהנות ממה שיש. ולא תמיד יש. וזה קשה. כך נכים התלויים באחרים ובחגים עוד יותר מתמיד. זה הרי עולה הרבה כל כך לחגוג וליהנות וכולם מסביב בבהלות קניות עוד ועוד... וצריך כסף לקניות, צריך הרבה הכנות ואם אין משפחה קרובה תומכת אז הלבד זועק והקושי והאֵין.
יש עמותות המעניקות סל מצרכים לחג לנזקקים. כדאי לבדוק ולפנות. יש גם מקומות וארגונים המארגנים סעודות חג גדולות ביחד, כמו בית חב"ד ועוד. כדאי לבדוק ולהצטרף אם אפשר.
אבל אין כחג בחוג המשפחה. ואם מזמינים – לכו, אל תישארו לבד. כי החגים הם יומה הגדול של המסגרת המשפחתית. ובחגים המסגרת הזאת מקבלת עוצמה מיוחדת ומטעינה לימים רבים אחר כך.
והנה שירה של המשוררת לאה צבי דובז'ינסקי:
"שקט סביב שולחן הסדר
אין ריחות תבשילים
לא מצה או הגדה וגם
אליהו לא בא,
משקוף לא סומן בדם,
ארבע עיניים
שואלות קושיות
איש לא שואל
מה נשתנה"
