ביום שלישי הקרוב (30.4.19) תושבע הכנסת ה-21 בה יכהנו קרוב לחמישים חברי-כנסת חדשים. ההערכה היא שגם אם חברי-הכנסת ישתדלו לפעול לטובת האזרח, וירצו מאוד להשפיע בתחום המקצועי שממנו הם באים, סביר להניח שהם לא יוכלו לעשות זאת בשל כשלים שקיימים בעבודת הכנסת ויש לתקנם במהירות הבזק.
נשאלת השאלה: מהם הקשיים המדוברים?
עבודת הכנסת למול עבודת הממשלה
הכנסת היא הפרלמנט הקטן בעולם הדמוקרטי, מבין הפרלמנטים בני בית אחד. כזכור, כיהנו בכנסת הראשונה 120 חברים, בעוד אוכלוסיית המדינה מנתה כ-600 אלף נפש. כיום, בעוד אוכלוסיית המדינה הכפילה את מספרה פי עשרה ויותר, נותר מספר חברי הכנסת בעינו.
במקביל, גדל עם השנים מספר השרים בממשלות ישראל השונות.
כך, למשל, בשנת 2009, הממשלה שהקים נתניהו מנתה קרוב ל-40 חברים (שרים וסגני שרים). ואילו ממשלתו הנוכחית של נתניהו מנתה במהלך הקדנציה האחרונה מספר משתנה של חברים שנע בין 30-26 חברים.
הקושי של חברי-הכנסת בעבודת הפיקוח על הממשלה
גודל הממשלות האחרונות משפיע בצורה שלילית על עבודת הכנסת. בכנסת יש יותר ועדות מחברים, מאחר שחבר-כנסת יכול להיות חבר ב-3-2 ועדות בלבד. אך אם הוא משמש חלק נכבד בקואליציה, הוא יהיה חייב להיות חבר במספר רב של ועדות כדי לשמר את הרוב הקואליציוני, וזה מצב מאוד לא בריא. כתוצאה מכך, חברי הכנסת לא משתתפים בדיונים חשובים.
בנוסף, תחום עיסוקן של הוועדות חוצה משרדים רבים וחבריהן מתקשים להתמחות בשלל הנושאים. מתברר כי גם כלי הפיקוח האחרים העומדים לרשות הכנסת אינם אפקטיביים, ובראשם השאילתות וההצעות לסדר היום.
הבעיות הקיימות באופן החקיקה בכנסת
אם בתחום הפיקוח מפגינה הכנסת חולשה ורפיסות, הרי שבתחום החקיקה היא מפגינה פעלתנות רבה. בשני העשורים האחרונים הניחו חברי הכנסת על שולחנה למעלה מ-26,000 הצעות, ללא שום מקבילה בעולם הדמוקרטי.
הגדילו לעשות חברי הכנסת ה-20, כאשר הם הניחו על שולחנה של מליאת הכנסת כ-6,000 הצעות חוק פרטיות, רק 233 מהן הפכו לחוקים.
נכון שחקיקה פרטית עשויה להיות רבת ערך, אך בפועל הצעות חוק רבות מאוד מוגשות כלאחר יד, כשכל תכליתן היא ליצור כותרות בתקשורת עבור חבר הכנסת.
הפתרון לבעיות שהוצגו בסעיפים הקודמים
ניתן לראות כי כדי שחברי הכנסת ה-21, ותיקים וחדשים כאחד, יצליחו למלא את שליחותם הציבורית בצורה ראויה, קיים צורך בקיום רפורמה מקיפה בעבודתה.
1. כך, למשל, כדי לשפר את הפיקוח של הכנסת על הממשלה, ראוי להגדיל בראש ובראשונה את מאגר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית מקיפה ומלאה. כדי לעשות זאת יש להכיל את החוק הנורווגי המלא, לפיו שרי הממשלה מתפטרים מהכנסת ועוסקים רק בענייני משרדם.
2. בנוסף, ניתן לצמצם את מספר החברים בכל ועדה ולהוסיף עוד יום עבודה לכנסת, כך שלא ייווצר מצב שבו ח"כים מהקואליציה יכהנו ב-5-4 ועדות שמתכנסות במקביל, ואין להם פנאי להתעמק בנושאים השונים.
3. כמו-כן, כדי להגביר את מקצועיותן של הוועדות יש להצמיד לכל ועדה בנפרד איש מקצוע המומחה בתחום שבו עוסקת הוועדה.
4. במקביל לחיזוק תפקיד הפיקוח של הכנסת, רצוי להגביל את כמות הצעות החוק הפרטיות שחברי הכנסת יוכלו להניח.
צמצום זה יאפשר להם להתרכז בכמה הצעות חוק איכותיות בשנה, שיש להן סיכוי אמתי לעבור ולהשפיע על חיינו לטובה, במקום לכלות את זמנם על הצעות סרק שלעולם לא יהפכו לחוקים.
ניתן לראות כי כדי שהכנסת תתפקד בצורה מיטבית יש לערוך בה רפורמה מקיפה לפיה יש להפריד בין תפקוד השרים לתפקוד חברי-הכנסת. הגיע הזמן שמישהו ייקח זאת לתשומת-לבו.