נתחיל בסוף ההתחלה: מתי והיכן הוקם בית-המקדש הראשון? בגן-עדן. ביום השישי מינה הבורא את האדם לכהן גדול במקדש שהקים למענו מעל התוהו ובוהו. קומתו של האיש הייתה גבוהה עד שהמלאכים וחיות הקודש טעו לחשוב שהוא הבורא. האדם לחץ על כפתור ההפעלה (איתחול) של העולם והזרים חשמל וקדושה בכל המערכות, כולל מכמונות כאוס וחורים שחורים. "ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה". שיא השיאים של הבריאה (מנקודת מבט אנושית) הוא החיבור המופלא בין חומר לרוח - שם נמצא מקומו המדויק של בית המקדש. אבל אדם, חווה, עם נחש מקופל בין רגליהם, גורשו משם בבושת פנים.
הובהר לאדם: לפי שלא דבקת במלאכת הקודש, אזי בזיעת-אפך תתפרנס, נחשים למרגלותיך יטילו ארס לתוך קדירת אמונתך. 'מציאות' של זיעת-אפים ונחש (סבך קוצני של העלם-הסתר) הוטחה בפרצופו של אדם גם כדי לשדרג את יכולת בחירתו החופשית. חייו הפכו למסננת של גרגרי זהב בנהר הגלות הסואן. כעבור שנים, במדבר, הוחזר האדם אל המוקד, כמצוין ב'נעילה' של יום כיפור: "אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך". בסיום אקט של משחק מקדים, המכונה סדר פסח של יציאת מצרים, הגיעו היהודים אל השיא למרגלות ההר.
מצרים הייתה אם כל הגלויות לאחר שקרס, נהרס וננטש מגדל בבל. 40 שנה שכנו בני-ישראל במשכן שנדד עמם במדבר. כל בוקר, לאחר ברכת 'מודה אני', יצאו בני המשפחה מפתח האוהל, פרסו ידיים וקראו אל השמים: אבא, אנחנו פה, לפניך! מיד הונחו על מגש ידיהם עוגיות מן בטעם עדן. הנה, חודש הקשר המחשמל של בראשית. מדובר בקשר של זרע לרחמו, עובר לטבור אמו. המציאות רפרפה מעתה שקופה כמעט לחלוטין... היו גם קלקולים סביב המקדש. עגל זהב, שבירת לוחות, מרגלים, בנות-מדין, המקלל, קורח ועדתו... העסק הלך והתבלגן.
רכלנים טענו שהעם אינו רוצה לעזוב את הגן המדברי שפרח סביבו... ברגע שיהושע הגיע אל
ירדן-ירחו הגיע גם המקדש המדברי לקיצו. מפה תתחיל לצמוח גלות חדשה - הפעם בארץ המובטחת, המיועדת. אתה תוהה, גלות בארץ ישראל? עם ישראל מכין עצמו לעבור את הירדן, לחדור לתוך 'מציאות' גדולה ואטומה, מאיימת לאין שיעור, קשוחה ומתעתעת - דרגה עוצמתית לאין שיעור של העלם-הסתר. לפני פסח יהושע מכין את העם לקראת הבאות. "וַיַּחֲנוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח ... בְּעַֽרְבוֹת יְרִיחֽוֹ׃ וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּֽחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּֽה׃ וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִֽמָּחֳרָת ... וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן ...".
יריחו - מקום מדהים להתחלה, מלא ריח-ניחוח חדש ומשכר, לא מוכר. ריח גלותי מפתה, שבתוכו יש להקים בית ולקדש את ארץ-ישראל. יהושע אומר לעם: שתדעו - לא השתנה דבר, העקרונות נשמרים בקפידה. רק צבע הניסים, התפאורה והמוזיקה משתנים במשמרתם. הלחם ממשיך לצמוח בשמים, אבל בגלות החדשה שבה נהיה שרויים מעתה כבר אינו נושר ישירות לתוך היד. מעתה יצמח כהרגלו מתוך האדמה. עלינו לחרוש, לזרוע, להתפלל על הגשם, להמתין לצמיחה החרישית, לנפות את המוץ (חיים בגלות מלאים במוץ מסתיר ומבלבל), לטחון, ללוש ולאפות בתנור.
מחנק בינלאומי כמה 'קלילים' היו חייהם של אדם וחווה בגן עדן – רק להושיט יד ולקטוף... עכשיו אנחנו ממש בבוץ... אבל המשכן הולך אתנו לכל מקום. מוטל עלינו להפוך לגן-עדן כל מקום שבו דורכות רגלינו. עלינו להסיר את המסווה, נחשוף את האור.
בארץ-המובטחת עולה על הבמה שחקן חיזוק נוסף – השלטון, המדינה. מדינה מלשון דין, כמעט קללה, פשיזם. בתחילה התמנו שופטים ושוטרים, וזה הסתבך. השבטים באים אל שמואל הנביא ודורשים מלך. "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם". שמואל המום – יש מלך, הוא אומר, אנחנו ככל הגויים? ממתי? העם רוצה מלך בשר-ודם, משהו שרואים אותו וכמעט נוגעים בו. האם זו סתם כמיהה פגאנית שהותזה לחלל האוויר על-ידי נחש? בעיני העם זה כרטיס כניסה למועדון החברים המכובד הבינלאומי באונסקו, באו"ם.
מעתה תשתרר בארץ-ישראל גלות ממלכתית בתוך גלות. בתוככי המדבר כונתה הגלות 'עבד נרצע', נוסח של נכות ו/או הפרעה דחק פוסט טראומתית (PTSD). זה סיפור שראוי לעיין בו. עתה נוסף לגלות רובד של מחנק בינלאומי המכונה - 'ככל הגויים'. משוואת החיים של היהודי החלה לפרכס ולהסב מבוכה רבתי בניסיונה להוציא פתרונות בכמות לא ידועה של נעלמים. בית-מקדש – זה המענה שניתן לדוד. "הוּא (שלמה) יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם". האם הביטוי 'גליתה' בדבריו של דוד המלך הוא משורש גלות או גילוי? במקדש הראשון שהקים שלמה, שירתו כ-20 כוהנים גדולים.
במקדש השני, בערך אותה תקופת-זמן, שירתו 200. כלומר, הלך ופחת הדור וגם העניין הערכי-מוסרי דעך. השתרר ערפל גלותי בתחומי ארץ-ישראל ובירושלים עיר הקודש. נחרב הבית ויצאנו, עם כנסת ישראל, לגלות זוטא של 70 שנה בין הגויים. המשכה היה מסע הישרדות מתיש הנמשך גם בימינו. בחורבן השני התווספו שני אלמנטים למסע: ספר-תורה בתרמיל, בית-כנסת. בעתיד, מנבא הנביא ישעיהו, " וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי... כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". נו, ישעהו?
מהו טעמו של בית המקדש? טעם גן-עדן. ומהו טעם גן-עדן? טעם האמת, טעם רוח החיים המפכה גם למראה עיניים ומשמע אוזניים. טעמה של תלות העובר בחוט החיים המשתלשל מטבורו. טעם נשימתו הראשונה, המהפכנית, של הוולד... איך אני יודע? לפעמים בני אדם כמוני וכמוך טועמים משהו שמזכיר אלפית או מיליונית של גן-עדן, לרוב בהיסחצהדעת, ואז הדמיון בא, לרוב כעבור שנים רבות, נושא אותנו על-כנפיו, נוסק לשמים וממאן לנחות. ותמיד יש געגועים, כמיהה, רעב. כשאתה רואה כיצד אדם משתעבד לסמים והופך לשבר כלי, אתה יכול לשער מהי כמיהה וכמה הרסנית היא כשלא צועדים במשעול. טעמו של גן–עדן: השתעבדות מוחלטת לאמת, מסע בעקבות האינסוף, שעשועים עם הנצח.
ריח גן עדן בגן-עדן האדם זכר/נקבה היה, בשר אחד. אולי זה היה 'משעמם', אגו משותף שאינו יכול להתחדד בחיכוך המייצר גם חום. כל החיות סביבו השתעשעו, כל אחד מהם בשר לעצמו, ונאמר, לא טוב היות האדם לבדו. כך נוצרה האישה, בשר מבשרו של האדם והופרדה ממנו. ונאמר – על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. השאיפה הזאת לחבור ולחזור שוב אל נקודת המוצא – היא השאיפה לגן-עדן. גן עדן – ודאות שהבשר אחד.
למה בית מקדש? האדם הוא גמד המטיל צל ענק וגורר עצמו אל ה'מם' הסופית של 'בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם'. הוא חומר אורגני בעל תודעה גועשת-מתפרצת. מדובר בתודעה גמישה, צומחת ומשתרגת המשמשת אנטנה לשידור וקליטה. בית-המקדש מסמל את המקום שבו מסתיימות המגבלות שלנו, הנחיתות האיומה, רגשי האשמה, הקנאה, השנאה ההרסניים שבתוכם אנו שוחים. הוא ים הרחמים. אולי אתם חושבים שלא צריך עוד בית מקדש – מי מבשר לכם את הנגיעה בקו האינסוף? לעם ישראל יש משיח. כשיבוא, ישתנו מיד כל הקריטריונים (שיח) והמשוואה עם כל הנעלמים תיעלם מחיינו לנצח, כי, " ... וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ" (ישעיהו י"א).
ריח האמת, ריח גן-עדן (רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה) ירחף סביב. היהודי שבאדם הוא חוד המחט הגורר בעקבותיו את ה'קוף' שבראשו משתלשל חוט התפירה של העולמות. יהודי הוא חומר בעל שיא קיבולת של תודעה בפתחו של המקדש. בית-המקדש – תודעה צרופה בעלת שיא של חומר.
ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם, נאמר. בית מקדש לא יקום לפני שיהודים יפסיקו לשגר לחלל עולמנו תילי סיסמאות בנוסח: לגרש יהודים בשטחי ארץ-ישראל.
