אותם אלה שמדמיינים "ניצני פשיזם ונאציזם" בישראל, מתנגדים בחריפות להתרעות של נתניהו בטקסי יום השואה על אירן המהווה איום קיומי לישראל. לדעתם השואה הייתה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה של העולם, שלא היה כמוהו לפניו וגם אין סיכוי שיהיה כמוהו אחריו, ולכן לדבריהם אסור ואי-אפשר להשוות את השואה לשום מצב אחר, גם לא לאיומי ההשמדה מצד אירן או מצד שליחיה ובנות בריתה המקיפים את ישראל, כי השוואה כזו מהווה לטענתם הכחשת השואה ר"ל.
לעמדה זו יש תקדים היסטורי בתולדות הציונות המודרנית. עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה היה זאב ז'בוטינסקי המנהיג הציוני היחידי שהתריע מפני שואה המתקרבת ליהודי אירופה ודחק בהם לעלות לארץ ישראל. מנהיגי הציונות דאז, רובם ככולם ממפלגות השמאל הסוציאליסטיות, גינו את ז'בוטינסקי על שהוא מעורר "חרדה מיותרת" וגורם להרעת מצב יהודי אירופה.
אלה הטוענים שהניסיון הנאצי להשמדת היהודים היה חד-פעמי מתעלמים מהעובדה שמאות שנים לפני היטלר והשואה נכתב מסמך המוכיח שלא רק שהיו גם היו ניסיונות השמדה נוספים רבים של היהודים, אלא שהיו כאלה אפילו בכל דור ודור. זה בדיוק מה שנכתב בהגדה של פסח: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא ש-בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". כלומר, יותר מאלף שנה לפני היטלר, כבר אז היה ברור שבכל דור, כל 30 שנה לערך, היו ניסיונות לעשות לנו את מה שהיטלר עשה בפועל וכמעט הצליח.
צריך להיות עיוור בהיסטוריה כדי לא לראות את שורשיה התודעתיים של השואה ואת יניקתה מתרבות השנאה האירופית בפרט והעולמית בכלל, לאלפי שנותיה, אליה הצטרף לא מכבר האיסלאם בהתלהבות רבה, שניצניה מתגלים אפילו בארצות הברית הליברלית והדמוקרטית.
השואה הייתה חוליה אחת בלבד בשלשלת דמים אנטי יהודית ארוכה בת אלפי שנים. מאז הוגלו וגלו ממולדתם היו היהודים עם מנודה, מושפל, מוחרם, שנוא, אשם בכל צרותיה ומכאוביה של האנושות ובלתי רצוי על אדמתה. חרב הרדיפות לא הוסרה לרגע מעל ראשי היהודים, עד לדרכם לתאי הגאזים. השנאה האנטישמית הזו חיה ובוערת גם היום.
הדרך שבעזרתה הצלחנו לשרוד אלפי שנים למרות כל ניסיונות ההשמדה נתונה בהמשך הפסוק שבהגדה: "...והקב"ה מצילנו מידם". השמירה על המסורת היהודית היא שהצילה אותנו מידם של אלה ששאפו להשמידנו.
לכן צריכים אנו ללמוד מאותם אויבים הזוממים לסלק אותנו מהאזור, ולהטמיע את מורשת היהדות בכל ילד ישראלי החל מגיל הגן. כי מי שינצח בסוף בסכסוך שבינינו לבין הערבים הוא לא מי שיש לו כוח פיזי רב יותר. בכוח פיזי עדיף אפשר לנצח בקרבות, לא במלחמה ארוכת שנים. עליונות בנשק ובטכנולוגיה יכולה להביא לניצחון בטווח הקצר, לא בטווח הארוך. העם שינצח במלחמה, בטווח הארוך, טווח של עשרות ואולי מאות שנים, הוא זה שיהיה נחוש יותר שלא לוותר על-אף גרגר מאדמתו הקדושה, בתנאי שרובו ככולו יהיה מאוחד סביב הנחישות הזו, בהפגינו נכונות להמתין בסבלנות ככל הנדרש כדי להגיע למטרה הסופית.
מזה מאה שנים נכפית עלינו מלחמה קשה עם אלה המבקשים לסלק אותנו מאדמת מולדת אבותינו, ונראה שיש להם יתרון עלינו בהנחלת המורשת לילדיהם; וכל עוד היתרון בידם - יש להם התקווה והסיכוי והסבלנות לנצח במלחמה בטווח הארוך. אלא אם כן נִלמד אנחנו מהם, לא נהיה קצרי רוח ונשכיל להשריש כמוהם את תודעת מורשתנו בקרב כל ילד יהודי.