שר העבודה חיים כץ מבקש מוועדת השרים למתן היתרים בשבת לתת היתר כללי להעסקת עובדים לצורך האירוויזיון. הפעם האחרונה בה נדרש היתר העסקה בשבת אחת למספר כה גדול של עובדים היה בכ"ב בטבת תש"ס, בלילה שבין 31 בדצמבר 1999 ל-1 בינואר 2000. הממשלה אז הייתה ממשלת אהוד ברק, ושר התמ"ת המופקד על היתרי העבודה היה אליהו ישי מש"ס. אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת המליץ על מתן היתר כללי, כזה שבניגוד להיתר מיוחד אינו מחייב בדיקה מדוקדקת של נחיצות העבודה ועמידתה באמות מידה שקבע המחוקק. אולם מהנדס העבודה הראשי, הגורם המוסמך לחלק או למנוע היתרי עבודה בשבת, קבע (16.11.99) חד-משמעית: "אין צורך בהיתר כללי", ואף פרס את נימוקיו להתנגד לכך, ולא נלאה אתכם בפרטים. באג 2000 למי שאינו זוכר או אינו יודע, היה חשש כלל עולמי שעם המעבר למילניום החדש משנות ה-1900 לשנות ה-2000 תפרש רשת המחשבים את המעבר כחזרה לשנת 1900 ותחול קריסת מערכות בכל העולם. בתסריט הכי גרוע היו שניבאו ירי אוטומטי של טילים גרעיניים. הסוף ידוע - דבר מכל זה לא קרה. חילוף המילניום בליל שבת אתגר את מדינת ישראל גם ברמה הדתית של שמירת שבת. כך למשל, התקבלו בקשות להתיר עבודה בחברות המיחשוב, בחברת החשמל, ברכבת ישראל, בבזן, בתעשיות רבות, במחלקות המים של העיריות, מהנדסי מפעלים, אנשי אחזקה, אנשי תפעול, טכנאי מעליות, מפקחי עבודה, צוותי חרום ועוד רבים, בסדר גודל מדינתי העולה בהרבה על זה המוצע כעת באירוויזיון 2019. בניגוד למשרד העבודה היום, משרד העבודה לפני 20 שנה לא חיפש קיצורי דרך, למרות שהיה מדובר בנושאים הרי גורל מאשר המופע הבידורי שאמור להיערך השנה בישראל. הוא דאג שכל הבקשות למתן היתרי עבודה בשבת יוגשו באופן מסודר ובהתאם לחוק, בחן את הבקשות תוך שיתוף המכון המדעי טכנולוגי להלכה, ובמאמץ מרוכז וקשה שנמשך שבועיים קבע למי לתת היתר ולמי לא. משרד העבודה חייב את מבקשי ההיתרים להיערך מראש למנוע את התקלות עוד בטרם כניסת השבת. תשובות הדחייה היו רבות ולפונים ניתנו חלופות לפתרונות טכנולוגיים שלא יצריכו עבודה בשבת. למפרע כאמור, התברר כי גם ההיתרים שניתנו לעבודה בשבת היו לא נצרכים. נזכיר כי באירוויזיון 1999 לא התקיימו חזרות כלל בשישי ובשבת. עקב כך, לא הייתה חזרה גנרלית מצולמת או חזרות של המנחים, שנועדו לשמש כגיבוי במקרה של תקלה בשידור. את ההכנות לשידור הגמר עצמו ערך הצוות בתוך האולם גם במהלך השבת. כיום מדובר בשני חצאי גמר שאינם מותירים זמן לחזרות לפני שבת, והיקף האירוע גדול בהרבה. עם זאת, אין הצדקה למתן היתר כללי ועל הממשלה לצמצם את ההיתר למינימום ההכרחי באופן שמצד אחד לא יפר את התחייבותה לאיגוד השידור האירופי ומצד שני יביא לידי ביטוי את דמותה של ישראל כמדינה יהודית המכבדת את היום הלאומי שלה ורואה בו ערך ולא נטל.