אם הייתי צריך להצמיד תמונה לפסוק השלישי של פרשת השבוע "קדושים", הייתי בוחר בתמונה שנפרסה על פני כל המסכים והועברה בהמון קבוצות וואטסאפ. אני מתכוון לאירוע מתחילת השבוע, שהתרחש לפני יום השואה (מישהו זוכר בכלל?). זו התמונה והתנוחה הכי מפורסמת של השבוע. היה זה הח"כ הטרי גדי יברקן שכרע על ברכיו כדי לנשק את כפות רגליה של אמו. זו התמונה והפסוק הוא: "איש אמו ואביו תיראו". כמה יראת כבוד יש בתמונה הזאת שכל כך מבטאת את הפסוק הזה.
התורה שהכניסה אל תוככיה את הציווי הכל כך בנאלי לכאורה הרימה אותו לגבהים אחרים. היא לא הסתפקה ב"כבד את" והוסיפה כאמור בפרשתנו: "תיראו". תנוחת הכבוד הזאת, שלמענה הוא מוכן, כביכול, להשפיל את עצמו כל כך מתאימה לדרישות הגבוהות של תורתנו בנידון. איכות שמוכרת לנו מסיפורים על גדולי האומה, כמו רבי טרפון שכרע תחת רגלי אמו וידיו שימשו לה כנעלים. או הרב קוק שכשעמד לדרוש בבית המדרש את דרשת החג שלו (בהיותו הרב הראשי), הבין שגם אביו מתכונן לבא ולשמוע אותו. בתגובה אמר הרב לאביו: "אבא, וכי לא די לי באימת הציבור?"...
תמונה אחת שווה אלף מילים, כך אומרים. לתמונה הזאת ישנן שתי מילים מתוך הפסוק: "איש אמו". התמונה המרוממת והמרגשת הזאת הזכירה לי תמונות דומות של תנוחה שכזאת ונשיקה יחד איתה. הן צולמו בעלייתם של יהודים לארץ, עם הירידה מהמטוס והפגישה הראשונה עם 'אמא אדמה' שלנו. בזכרוני הדל הייתה חרוטה התמונה הזאת דווקא בהקשר של מבצעי העלייה של בני עדתו של הח"כ המדובר, אבל גוגל הוכיח לי, שגם עולים חדשים בני עדות אחרות לגמרי כרעו ונישקו את אדמת ארצנו בירידה מהמטוס.
וככה נושקות להן כיבוד הורים וארץ ישראל ואכן גם בפרשת השבוע: אחת פותחת ואחת מסיימת.
פסוקי הפרשה הראשונים עסוקים, כאמור, בכיבוד הורים ופסוקים האחרונים מתייחסים לארץ ישראל ובהם נאמרת אזהרה חריפה: "ולא תקיא אתכם
הארץ". אומנם נכון שאזהרה זו לא מתייחסת להתנהגותנו כלפי הורינו אלא לתחום אחר (שאולי כן קשור, אבל זה כבר ענין אחר), אבל במקום אחר בתורה, בעשרת הדיברות ששם מופיע הביטוי המוכר: "כבד את אביך ואת אמך" מופיעה לה ארץ ישראל. בניגוד לאזהרה הנ"ל של הקאת הארץ אותנו, שם הכתוב מבטיח לנו את ההפך הגמור: "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלוקיך נותן לך". הארכת ימים על אדמת ארץ ישראל.
הנצי"ב מוולוז'ין (שהיה ראש הישיבה הגדולה "ישיבת וולוז'ין" שהצמיחה מקרבה רבים מגדולי עמנו ויחד עם זה מראשי תנועת "חיבת ציון", התנועה הלאומית שהקדימה את תנועת הציונות) מחזק את החיבור של כבוד ההורים ואהבת הארץ ומסיק מתוך כך תובנה חשובה על מקומה המקודש של הארץ: "חוקי התורה, אפילו מצוות שאין תלויים בארץ, מכל מקום מיוחדות המה בארץ ישראל יותר ומשום כך נקראת תורת אלוקי הארץ כמו שכתב הרמב"ן. ואם כן שכרה יותר הוא בארץ מבכל מקום. משום כך ביאר הכתוב שגם על מצוות כיבוד אב ואם... שכרה יותר על האדמה וכו'".
ולסיום. חשבתי לעצמי: אחרי פתיחה שכזאת, הוא יכול להינשא על-כנפיה ולהיות האיש בכנסת שיקדם את נושא כבוד הורינו. התברר לי שהתפרצתי לדתו הפתוחה של לככתו. ואלה המילים של ח"כ גדי יברקן בעמוד הפייסבוק שלו: "אפתח בהודיה לבורא עולם שזיכני להגיע לרגע זה. תודה לכם אזרחי ישראל על החיבוק, הפירגון והברכות המרגשות שלכם על המחווה הקטנה שעשיתי לאימי, ריגשתם אותי מאוד. שמחתי לעלות את השיח הציבורי בנושא כיבוד הורים ודאגה לזקנים שלנו. אותם ה"זקנים" חלקם היו שותפים בבניית המדינה ונלחמו את מלחמות ישראל, חלקם ציונים שעלו בגיל מבוגר ובזכותם אנו חיים כאן.
כל זקן שהולך לעולמו זה כאילו ספרייה שלמה שנשרפה. בכנסת הקרובה אפעל לכך שזקני וזקנות ישראל יוכלו לחיות בכבוד הראוי להם, אם בדרכי חינוך ותרבות ואם דרך רווחתם, אפעל בכדי לחזק את מעמדם. השר
אורי אורבך ז"ל קבע את השבת הזו כשבת 'והדרת' התוודעתי לכך בפוסט של אלמנתו, ולקחתי על עצמי לציין זאת השבת".
ויש לו גם הצעה מעשית לכל אחד מאיתנו: "אני קורא לכם ולכן תושבי ישראל להתקשר אל ההורים, אל סבא וסבתא ולמורים המבוגרים שלכם להתקשר אל ההורים, אל סבא וסבתא ולמורים המבוגרים שלכם. הקפידו לעשות זאת בכל יום שישי". מי שעדיין לא עשה את זה היום, נשארו עוד כמה שעות ואם לא אז לכל שבת יש מוצ"ש...
