כשראיתי את לינור אברג'יל בהנחיית הטקס המרשים נפעמתי מאצילותה, מיופייה מצניעותה.
הרי זו מלכה של ממש. וגם אהבתי והתרגשתי מן השילוב דתי/חילוני בהנחייה ובמשיאי המשואות. כל כך ארץ ישראל. כל כך אנחנו! עם אחד ולב אחד!
אבל שופט פלוני אחד לא התלהב וכתב על כך פוסט. אומנם קיבל אותו שופט פלוני הרבה לייקים (אושר!) וגם מעט תגובות מפרגנות. אך רוב התגובות היו נזעמות על הדברים הרעים האלה. ומאז הרשת גועשת וכועסת.
נשים מצטלמות עם מטפחות ומפרגנות ללינור אברג'יל המקסימה. לינור של כולנו. אני קוראת את הפוסטים ברשת, את התגובות לדבריו של אותו שופט פלוני ואינני מבינה מדוע משייכים זאת לגזענות. כי הנאמר הוא הרבה יותר גרוע ומקומם.
האמירה המתייחסת לגזענות היא אמירה המחפה על האמת הרעה יותר. זוהי הערה סקסיסטית יותר מאשר גזענית. הערות לגבי מראה גופן של נשים, הן הערות של רחוב.
אם רצה השופט להצחיק אולי הצחיק כמה. מעטים מאוד לשמחתי. אם רצה פרסום – זכה בו בגדול. אם רצה להביע דעתו – לא הבנתי אותה. זוהי הערה גברית דוחה שצריכה להטריד כל אישה.
ובינתיים מתמלאת הרשת בנשים החובשות מטפחות להזדהות עם לינור המקסימה. פוסטים כעוסים וכל מי שיכול אומר מביע דעתו נגד הדברים המכוערים של אותו שופט פלוני.
ואין מנוס מלהודות: זה מרגש. זה מפעים. וכך נמצא אותו שופט בא לקלל ונמצא מברך (בעקיפין..). אין ספק - עם ישראל חי! מאוחד ואכפתי.
