תרומת הפלמ"ח להקמת המדינה

בבחירות האחרונות נחצו קווים אדומים מצד הימין במאמץ לדה-לגיטימציה של השמאל. השמאל המושמץ כולל גם את השמאל הציוני שתרם תרומה מכרעת במאבק על הקמת המדינה לפני הקמתה ובמלחמת העצמאות. המאמר נועד להחזיר לשמאל הציוני את כבודו המחולל: לולא ארגון הפלמ"ח לא הייתה לנו מדינה. "אנחנו מגש הכסף, שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". "הנה מוטלות גופותינו איננו נושמים" (מתוך שיר של חיים גורי)

קטעים נבחרים מתוך אתר הפל"מח

"1.197, לוחמי פלמ"ח נפלו במלחמת העצמאות ובמאבק להקמת המדינה". מתוך 300 בוגרי בית הספר החקלאי ע"ש כדורי, לוחמי פל"מח, נהרגו במאבק למען המדינה 150 בוגרים. הפלמ"ח (פלוגות המחץ) "החטיבה המגויסת של ארגון ה"הגנה" שהיה כוח המגן הצבאי של הישוב היהודי המאורגן והתנועה הציונית, עד הקמת המדינה ("צבא המדינה היהודית שבדרך"). ארגון ה"הגנה" עצמו פעל בהסתר מהשלטון הבריטי בארץ, וחבריו היו מתנדבים שהתאמנו במחתרת ובאורח לא-סדיר, בעיקר בשבתות וחגים. מספר מתנדבי ה"הגנה" היה מעל ששים אלף". "באביב-קיץ 1941 הוקמו במסגרת ארגון ה"הגנה" שש פלוגות מחץ ניידות (פלמ"ח), כעתודה קרבית ארצית ומרחבית, הנכונה לפעולה מיידית. בראשית המלחמה, דצמבר 1947-מרץ 1948, היה הפלמ"ח הכוח הצבאי המגויס הראשון שהיה ערוך ומוכן לפגוש את האויב ולהגן על הישוב היהודי. הוא מנה אז 2,220 לוחמים סדירים ו-900 אנשי-מילואים ("הרזרבה"). "באביב-קיץ 1941 הוקמו במסגרת ארגון ה"הגנה" שש פלוגות מחץ ניידות (פלמ"ח), כעתודה קרבית ארצית ומרחבית, הנכונה לפעולה מיידית. הן מוקמו בגליל ובעמק יזרעאל המזרחיים; בגליל ובעמק יזרעאל המערביים ובאזור חיפה; בשומרון ובשרון; בתל אביב; בדרום הארץ ובירושלים. כמפקד הפלמ"ח נתמנה יצחק שדה. המתנדבים לפלמ"ח עסקו בתחילה באימונים צבאיים בסיסיים". "באביב-קיץ 1942, בעת מלחמת העולם השנייה, נוכח סכנת הפלישה של צבא גרמניה הנאצית, מכיוון המדבר המערבי ומצרים, נעזר הפלמ"ח בצבא הבריטי שאימן את חבריו ללחימת גרילה בעורף הצבא הגרמני, אם יפלוש, ובהגנה על מרכז הארץ. עוד קודם לכן סייעו אנשי הפלמ"ח לבריטים בכיבוש סוריה ולבנון מידי צרפת של וישי; סירה עם 23 לוחמים יצאה לתקוף את בתי הזיקוק בטריפולי, ולא חזרה". "במסגרת זו גם הוקמו "המחלקה הגרמנית", "המחלקה הערבית" (המסתערבים) ו"המחלקה הבלקניית", לפעולה בשטחי הכיבוש הגרמני ולסיוע בהצלת יהודים. חלק מלוחמי המחלקה הבלקניית אף צנחו באירופה. במהלך שנת 1944 נוספו שלוש פלוגות לפלמ"ח ונוצרה מסגרת של ארבעה גדודים". "בשנים 1947-1945, כשהשלטון הבריטי חתר לחנוק את המפעל הציוני, התנכל להתישבות היהודית ומנע עליית יהודים פליטי השואה ארצה, ניהל הפלמ"ח מאבק אקטיבי נגד הבריטים במספר חזיתות: ארגון עלייה בלתי-לגלית ביבשה - מארצות ערב השכנות וברחבי אירופה - ליווי ופיקוד על רוב אוניות המעפילים עם ניצולי השואה - כ-60 אוניות עם עשרות אלפי מעפילים מכל רחבי אירופה - והורדתם בחופי הארץ למרות ההסגר הבריטי; הגנה וסיוע בהקמת ישובים חדשים למרות ההתנגדות הבריטים; השתתפות בהפגנות המונים; וניהול מאבק אש נגד השלטון האנגלי. הפלמ"ח הפך לזרוע המבצעית העיקרית של ה"הגנה", והיה אחראי מבחינה מבצעית וכספית גם לפעולות שבוצעו על-ידי יחידות אחרות של ה"הגנה". יגאל אלון מונה מפקד הפלמ"ח, תחת פיקוד המטה הכללי של ה"הגנה". "בהנחיית ההנהגה הלאומית, הוקמה באוקטובר 1945 "תנועת המרי העברי". במסגרתה נטלו לוחמי הפלמ"ח חלק, בין השאר, במבצעי-אש אנטי-בריטיים (לא טרור אישי) הבאים: שחרור המעפילים ממחנה עתלית, פיצוץ מסילות הברזל ב"ליל הרכבות", פיצוץ סירות משמר בנמל יפו, התקפות על תחנות משטרת החופים בגבעת אולגה ובסידני-עלי, פיצוץ תחנת הראדאר על הר הכרמל, התקפות על תחנות המשטרה הניידת הבריטית, הריסת 11 גשרים בגבולות הארץ ("ליל הגשרים") ועוד. פעולות אלה היו צמודות למלחמת ההעפלה וההתיישבות ולמאבק המדיני. בתגובה, נעצרו ב"שבת השחורה" [29 ביוני 1946], רבים מחברי הפלמ"ח במבצע בריטי רחב היקף נגד היישוב ומנהיגיו". "כאשר על החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, בדבר הקמת מדינה יהודית בחלק מארץ-ישראל, הגיבו הערבים באלימות גוברת, בפגיעה בתחבורה היהודית ובמצור על ירושלים וישובים אחרים, היה הפלמ"ח הכוח הצבאי המגויס הראשון שהיה ערוך ומוכן לפגוש את האויב ולהגן על הישוב היהודי (כ-600,000 נפש). הוא מנה אז 2,220 לוחמים סדירים ו-900 אנשי-מילואים ("הרזרבה"). ארבעת גדודיו נכנסו לפעולה יחד עם 4 גדודים חדשים שהוקמו עם פרוץ הקרבות. הייתה זו תחילתה של מלחמת העצמאות. יחידות הפלמ"ח מלאו אז תפקיד מכריע ואפשרו ל"הגנה" ולמוסדות היישוב להתכונן ולהיערך לקראת פלישה צבאות ערב". "בראשית המלחמה, דצמבר 1947-מרץ 1948, היו גדודי הפלמ"ח פרושים במרומי הגליל ובעמקים הצפוניים (הגדודים 1, 3), במרחב ירושלים (הגדודים 4, 5, 6) ובמרחבי הנגב (הגדודים 2, 8). הפעילות התמקדה בעיקר בהבטחת הקשר והעזרה ליישובים בודדים ומרוחקים (יחיעם, טירת-צבי, רמות נפתלי, צפת, יישובי הנגב), הגנה על שיירות האספקה לנגב, לירושלים הנצורה והמופגזת, ולגוש-עציון, וכן פעולות יזומות נגד ההתקפות של הכנופיות הערביות". (הכרזת העצמאות), עברו הכוחות היהודיים למתקפה 1948במאי 15בשלב השני, עד "משולבת במספר גזרות במטרה לפתוח את הדרך לירושלים, להשתלט על הערים עם אוכלוסייה מעורבת, צומתי תחבורה, תחנות משטרה ומחנות צבא, המתפנים עם יציאת בהם פעלו יחידות הפלמ"ח היו, בין השאר, ישראל. המבצעים הבולטים-הבריטים מארץהמערכה על משמר העמק, פריצת הדרך לירושלים והרחבת גבולותיה, כיבוש טבריה, כיבוש חיפה, כיתור יפו, שחרור הגליל העליון, כיבוש צפת ובית שאן, כניעת יפו ושחרור חטיבותהגליל המערבי. בתקופה זו התארגנו גדודי הפלמ"ח במסגרת של שלוש הנגב והנגב", יפתח" ו"הראל".

הלחימה נגד צבאות ערב

"בשלב השלישי, 15 במאי-9 ביולי 1948, נערכו קרבות הבלימה מול צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל: יחידות מחטיבת "יפתח" פעלו במלכיה נגד הצבא הלבנוני ובעמק הירדן - נגד הצבא הסורי, באזור לטרון (חטיבות "הראל" ו"יפתח") - נגד הלגיון הערבי, העבר-ירדני, בשער הגיא ובירושלים וסביבתה פעלה חטיבת "הראל" נגד הלגיון הערבי ומתנדבים מצרים ועירקים ופרצה את המצור על העיר ושכונותיה. בבלימת הצבא המצרי בדרום - אזור אשדוד ועיראק-סואידן, נגבה, כפר דרום, נירים, ניצנים, יד מרדכי - פעלה חטיבת "הנגב" (יחד עם חטיבת ה"הגנה" - "גבעתי"). בשלב המלחמה האחרון - 9 ביולי 1948 עד 10 במרץ 1949- השתתפה חטיבת "יפתח" בכיבוש הערים לוד ורמלה והאזור הכפרי סביב עמק איילון. לאחר מכן, פעלה באזור בית חנון שבדרום. חטיבת "הראל" כבשה כפרים בשפלה ובהרי יהודה, ובאזור ההררי מדרום-מערב לירושלים והרחיבה את הפרוזדור לעיר". לסיום, הניסיון למחוק את תרומת השמאל הציוני להקמת המדינה זהו ניסיון לשיכתוב וסילוף תולדות המדינה.