שלוף - אתה מפוטר! בארה"ב, נשיא, שמרבית פעולותיו יכולות להיות מתוארות במילה "שלוף". הנשיא מחליט ומבצע, ללא סבלנות להרבה דיבורים או להתברברות. כך גם רמת הסבלנות של הנשיא לאנשים שהוא עצמו מינה בשל כישוריהם ונאמנותם, עד שלפתע סר חינם בעיניו ונראה לו שהם אינם בדיוק מבצעים את הנחיותיו ללא היסוס ובצייתנות מוחלטת. את כולם, כך נראה, הוא יכול לפטר, כפי שאדם מנופף זבוב טורדני. אלא שבחיים, מי שכך מתנהג, ימצא עצמו בסופו של יום ללא חברים קרובים, תומכים נלהים ואנשים אתם יוכל לחלוק את ימיו.
במידה רבה, הנשיא אינו שונה בהרבה מאיש העסקים שנכנס לשותפות עסקית עם אולפני טלוויזיה לתוכנית מציאות (ריאליטי) בשם "השוליה". ארה"ב למדה אז את המשפט "אתה מפוטר", כשמתחרה אחר מתחרה היה מפוטר - אחד בסוף כל תוכנית שבועית - עד המפץ הגדול בסיום. הזוכה בתחרות בסוף כל עונה נשאר כ"שוליה" של איש העסקים המצליח, המוכשר, יודע הכל, הקשור לכל (בעיקר לכסף ולכוח), ידידנו
דונלד טראמפ. אין אנו יודעים עד כמה החזיקו השוליות מעמד, למעט שמועות על מעשיהם (לדוגמה אחת שיצרה קו משקאות אלכוהוליים), אך הם מילאו את מטרתם, וזו הייתה ריתוק צופים בבית למסכי הטלוויזיה, כך שעתידם "אחרי" שהם נהיו כה מפורסמים, ודאי שאינו רלוונטי יותר.
עוד הרבה לפני שהתוכנית עברה מבני תמותה למתחרים ידועים ("סלבריטי אפרנטיס"), מהלך כל העונה הראשונה הייתי רתוק מדי שבוע למסך הטלוויזיה. באותו זמן לא הבנתי שזו תוכנית ריאליטי, וכשהסתיימה העונה הראשונה ופורסם שמי שמעוניין להגיש מועמדות לעונה השנייה יזדרז ויועיל להופיע ביום ובשעה היעודים באולפנים בואלי אשר בלוס אנג׳לס, התייצבתי אני בין מאות מתמודדים.
למרות מפח הנפש שלא נבחרתי להשתתף בתוכנית, שמורה בלבי פינה חמה לאותה תוכנית בראשיתה. כך גם אהדתי לנשיא, שכן מאז שנכנס לבית הלבן, הוא ממלא את הבטחותיו כפי שאף נשיא לפניו לא עשה.
הנשיא טראמפ - הטוב ביותר לישראל וליהודים כל חיי שמעתי את ההבטחות טרם הבחירות לנשיאות, שאחד הדברים הראשונים על סדר היום, אם רק יבחר המועמד (בין אם הוא רפובליקן או דמוקרט), יהיה העברת השגרירות האמריקנית ממקומה המשכשך רגליו מרחק הליכה מהים התיכון להרי ירושלים מרחק שעה נסיעה מהים. הבטיחו ואיכזבו, וכל פעם נפלנו בפח מחדש במלכודת הצוף: "רק אבחר, והשגרירות תעבור לירושלים בירתכם הנצחית".
כך עד לפני שנה בדיוק, עת השגרירות נפתחה בירושלים הבירה, לאחר שהנשיא טראמפ הכריז חודשים מועטים לפני כן ש"ירושלים היא (אכן, לפי מבחן המציאות) בירת ישראל". הנה מספר רשמים: השנאה בארה"ב לנשיא כה יוקדת, שאף לא דמוקרט אחד הופיע לפתיחה. העולם לא התמוטט, והעולם המוסלמי לא צעד במיליוני אנשים על גבולות המדינה להציל את ירושלים. עברה שנה, וכבר התקיים טקס של שנה למציאות האמיתית - "ירושלים בירת ישראל, ושגרירות ארה"ב בבירה, כיאה וכראוי".
הנשיא מילא גם הבטחות-בחירות אחרות. הוא ביטל את ההסכם עם אירן, על אפם ועל חמתם של הדמוקרטים, שכן אחת מגולות הכותרת של ימי אובמה העליזים הייתה המטוסים מלאים מילארדי דולרים במזומן שהוטסו לאירן.
מעבר לכך, הנשיא מינה את ניקי היילי כשגרירת ארה"ב לאו"ם, ושם נתן לה חופש פעולה מלא וגיבוי חזק שאין כמוהו להביא לידי מציאות נורמלית חדשה. כסף כבר אינו זורם לאפשר התקפות חסרות שחר בלתי פוסקות אך ורק על ישראל והגדרות מקומות משמעותיים (כמו הר-הבית) כלא קשורים לישראל ולעם היהודי. כך גם פסק מימון לרשות הפלשתינית למשכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. נראה שהגיון בריא חזר לעולם.
אין ספק שהנשיא הוא הנשיא הטוב ביותר למדינת ישראל ולעם היהודי שקם מאז ומעולם בארה"ב של אמריקה, ונשאלת רק השאלה האם נזכה בקדנציה שניה, והאם נדע לנצל נכונה את ההזדמנויות החד-פעמיות הנתנות לנו על מגש זהב ויהלומים.
הנשיא, שאוהב לפטר, הנשיא חסר הסבלנות, הנשיא המתגנדר ("אני הטוב ביותר, המעולה ביותר, העשיר ביותר, החכם ביותר"), הנשיא השנוא על הדמוקרטים יותר מכל דבר אחר עלי אדמות - עד כדי כך שהוא מטריף את דעתם, הוא גם הנשיא הטוב ביותר שהיה עבור העם היהודי ומדינת ישראל מאז ומתמיד. על כך מגיעה לו לא רק תחנת רכבת בירושלים הבירה ועיר ברמת הגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם - בעולם הזה ובעולם הבא.
לארה"ב אינטרסים אחרים מלבד ישראל ישראל אינה המדינה ה-51 של ארה"ב, והיהודים, שלמעלה ממחציתם אינם גרים במדינתם (היא מדינת ישראל), מספרם בארה"ב כה זעום, שאין להניח שהם מכוונים את נשיא ארה"ב ושכל מהותו בעשית דברים שהעולם המוסלמי, הארופאים והדמוקרטים סולדים מהם.
במילים אחרות, לנשיא ארה"ב מדינה לנהל, ושם אותה מדינה "ארצות הברית של אמריקה". האינטרסים היחידים בפני הנשיא הם טובת ארה"ב בטווח הקצר והארוך כאחד, בין אם אלו טובים לישראל וליהודים ובין אם לאו.
כמובן ידידנו בעולם טוענים שאנחנו - היהודים - שולטים בעולם. אנחנו שולטים בוול סטריט ובהוליווד, ואנחנו מחזיקים את נשיא ארה"ב במקום כה רגיש שאין לו ברירה כי אם להתנהג כמו בובה שאנחנו, היהודים, מפעילים בבית הלבן. אכן, סכנה מאוד משמעותית לעתיד ארה"ב ולשלום העולם, ובכל אשמים, כמובן, היהודים.
למי שאינו מאמין לכל שטות מודרנית מבית השף של הפרוטוקולים של זקני ציון ולכל עלילת דם שהרשות הפלשתינית מייצרת והניו-יורק טיימס מקנה לו משנה תוקף, הרי שנשיא ארה"ב - משוגע כפי שהדמוקרטים משוכנעים שהוא - אכן מנהל את אחת משלוש המעצמות החזקות בעולם בלי כל קשר לישראל, לשיקולי קיומה או ליהודים השורצים בכל מקום - מהבית הלבן, למשפחת הנשיא, להוליווד ולוול סטריט.
באותו עולם-נטול-יהודים (לרגע לפחות), הנשיא מתנהג בדיוק כפי שניהל את תוכנית השוליה בטלוויזיה, בשלוף ופטר. שלוף את מה שנראה לך, כי אתה הטוב ביותר, בעל התסרוקת היפה ביותר, החכם ביותר, היודע יותר מכולם. ופטר, השבוע את זה, בשבוע הבא את האחר, וכך שבוע אחר שבוע, עד שישאר רק אחד, אתו או אתה אתה "תקוע" לזמן קצר, שכן עבור תהילת עולם (בטלוויזיה ובסדרת ריאליטי) עושים הכל, אפילו מקריבים את הפרטיות שלך ומאפשרים ל"שוליה" להבחר לרגע קט.
נשיא השלוף האוהב לפטר את כל מי שאינו לרוחו ברגע מסוים (גם אם היה נאמן וטוב במשרתו עד כה) משחק באש.
מכס הענשה לפני שנה הנשיא הטיל מכסים נגד מוצרים מארופה, והארופאים השיבו באותה מטבע. מאז ה-20 ביוני אשתקד, לדוגמה, מוטל מכס של 25% על כל וויסקי אמריקני בארופה. הדבר הביא לעצירה כמעט מוחלטת של מכירת וויסקים אמריקנים בארופה. התהליך לקח כמעט שנה, שכן החברות הגדולות ייבאו מלאים גדולים של משקאות טרם תאריך החלת המכס. חברות נוספות שילמו מכיסן את המכס, בכדי לא להעלות את המחירים לצרכן. והרבה משווקים חיכו, שכן הם לא ידעו האם משחק ההענשה משני הצדדים ימשך או יפסק. אך לאחר כמעט שנה, המלאים אזלו, חברות (אפילו עשירות עד מאד) הבינו שהן לא יכולות להמשיך לסבסד את היטל המס, והמשווקים עבור מויסקים אמריקנים לעולמות חדשים - ויסקים מצרפת ומסקנדינביה, טיאוון וניו-זילנד, יפן וקנדה. עברו וכנראה כבר לא יחזרו (כי הצרכן גילה שיש אלטרנטיבות נהדרות) - ומכאן נזק ארוך טווח בלתי הפיך.
יצאה ארה"ב מופסדת לחלוטין בשטח המשקאות החריפים, וחברות קטנות רבות נפגעו מכך קשות. בועות אלו צפות לפני השטח, ומספר הכתבות על חברות שסך כל עסקיהן השנה הגיע לעצירה כמעט מוחלטת הולך וגדל. אך השוק המקומי בארה"ב כה חזק, שהקולות הנשמעים, אותן בועות מתנפצות, נעלמים ברעש ובהמולת העסקים החוגגים. השוק החזק צוהל ועולז, והתוגה הנשמעת פה ושם מוחרשת כלא קיימת.
כך הדבר שנה אחרי הטלת מכסים שמטרתם להעניש, והנה הנשיא עושה זאת פעם נוספת, הפעם עם סין. אך סין אינה ארופה, ועם הסינים (כמו גם עם פוטין) לא משחקים. הם עוד מסוגלים להעלב ולנקוט צעדי ענישה משלהם, ובידם הנחישות והאמצעים, כמו גם אורך הנשימה והכבוד הלאומי, וארה"ב לא תדע מאין מגיעות המכות.
הנשיא משחק באש. כל כלכלן בתחילת דרכו יודע שחייבים להזהר משנה זהירות במכסים שמטרתם הענשה, אך הנשיא משתמש בהם כאמצעי או כמטרה אינו מודע, או שלא אכפת לו, מהיכולות ההרסניות של החלטות כשלו.
השווקים הגיבו בבהלה ביומיים הראשונים, אך עד מהרה, הם הפנימו את שקורה, התאוששו והחלו לעלות מחדש, ממשיכים בטיפוס כמותו לא ראינו בעבר. בעגה מקצועית מבינים שהשוק החופשי הבין והפנים את שקורה, ומסתבר שכבר עיבד את הנתונים ואת כל התרחישים האפשריים, והתוצאה חיובית - טיפוס מעלה בצבע ירוק (ולא ירידה תהומה בצבע אדום).
האם השוק החופשי טועה? האם הנשיא צודק במהלכיו? האם הוא אכן החכם מכולם, יודע יותר טוב מכל הכלכלנים וממדע שלא נולד היום? מי יודע. מסתבר שהבוחר בארה"ב קצה נפשו בידוע ובמוכר, ובניגוד לכל התחזיות, דונלד ג׳יי טרמפ נבחר לנשיאה ה-45 של ארה"ב. אולי אכן דרך הנשיא תתברר כנכונה? אותה התגרות חסרת מעצורים בסין, שיכולה לערער את כלל הכלכלה הבינלאומית ולהביאה לסחרור שתוצאותיו הרות אסון?
דבר אחד ודאי: הנשיא משחק בחומרים נפיצים ביותר, ועצה אחת ויחידה טובה עבורו: "זהר, זהר עד מאד"!
