מוצא את עצמי נזכר בימים עברו כשהייתי תלמיד בכיתה ד' בביה"ס היהודי בחלב. היה עלינו ללמוד בעל פה יצירות פואטיקה של משוררים ערבים מימי הביניים, כל שבוע יצירה חדשה, ארוכה, אכזרית, מילים ספרותיות נוקשות שאם תעלעל בכל העיתונים בערבית לא תמצא מילה אחת ממילות הפואטיקה הנוקשה שבידך; משהו מעין יצירות ביאליק שלנו. הבעיה הייתה עם שמי הפרטי שמתחיל באות א' הראשונה בסדר האותיות בערבית, וככזה הייתי הראשון מתוך הרשימה לקרוא את הפואטיקה. איך הייתי מקנא ביוסף (يوسف) האחרון ברשימה בזכות ה-י' של שמו- האחרונה באלפבית הערבי.
הטכניקה שלי לצרוב את הפואטיקה בראש הייתה ועודנה אותה הטכניקה של כל ילדי העולם: לחזור על המילים והמשפטים שוב ושוב עד שהמוח יצרוב אותן. היום לאחר שגדלתי בכמה שנים אני יודע כי המוח האנושי אינו בררן והדיסק שלו צורב כל דבר - גם אם המדובר בדבר שקר וכזב; התנאי היחיד שלו שתחזור על הדבר את מספר הפעמים הנדרשות. כך, ואם תחזור על שקר אינסוף פעמים סופך גם אתה להאמין לו. הוא הדין להטעיה, לבדיה, לפברוק ולבלוף הגלוי ביותר: תחזור עליו אינספור פעמים, אוזני השומעים יתרגלו אליו וסופם להאמין בו. אף אתה תתהה ותפקפק: שמא הבלוף אמת ולא ידעתי. זו מאז ומתמיד הדרך להלבנת השקר באשר הוא.
אל פלונטר ההרהור הזה נכנסתי כאשר נתקלתי במאמר מלומד שנכתב בעט מחודד במיוחד. בעליו היא אחת הפעילות החברתיות המוכרות וכותבת ברשת תחת שם העט גלי בת חורין (גב"ח). תמיד אמרתי כי אילו עוצמתה הייתה נחשפת לציבור הישראלי, סיכוייה להקים מפלגה ולהכנס לכנסת סבירים היו, אף גדולים.
וגם המוח האנליטי שלה הלבין בדרך השינון האינסופי את אחד השקרים הגדולים מכולם; לא באשמתה כי אם באשמת אוזניה ששמעו את השקר אינספור פעמים והשלימו עימו; הלבינו אותו. כך מתוך מאמרה: "כאשר חצי עם לא מאמין לסמכותו של ראש הממשלה ו
החצי השני לסמכותם של מוסדות החוק והתקשורת - אין מה להתפלא שנוצר פילוג בעם שהוא פילוג אונטולוגי ממש". עניתי "זה בעצמו השקר האנטולוגי ההרסני גלי, למרות שנוצר הרושם וכאילו יש פילוג בעם. אבל ממתי מיעוט שבמיעוט עושה פילוג? המיעוט השמאלני אותו מייצגת האג'נדה של התקשורת והפקידות האוליגרכית לא מייצר אפילו מחלוקת, על איזה פילוג את מדברת?! הרוב המוחלט בעם מאוחד בדעותיו ואין בו שום פילוג; זאת האמת הגדולה שהשקר השמאלני בניצוחה של התקשורת הפכו אותה על פניה".
"לא יודעת" ענתה לי. "אין לי סטטיסטיקה. הבחירות האחרונות היו סביב שאלה אחת: ביבי או לא ביבי. איש משלושת הגנרלים המהוללים + הטר"ש לא היה מקבל מנדט אחד בפני עצמו. כל המנדטים הגיעו על בסיס הבטחה אחת: הם יתפסו את השלטון לא ביבי".
אשם לא אשם "בראבו"! אמרתי לה. על זאת בדיוק אני מדבר. הרי לא ייתכן שפילוג יהיה סביב אדם אחד ואפילו משה רבנו אין ביכולתו כדמות ליצור פילוג, זאת כי פילוג נוצר סביב רעיון, אידאה, תוכנית, אמונה... כיבוש לא כיבוש, שמאל ימין, יהודית או מדינת כל אזרחיה, על כל אלה שמור נא לי אלי הטוב. על כל אלה יכול להיווצר פילוג אמיתי בתוך העם, וזה בעינו הדבר שאין לו קיום במציאות. הרוב המוחלט בעם מאוחד בדעותיו לגבי הרעיון הלאומי הגדול. הרוב המוחלט בעם מאמין בזכותו המלאה על ארץ ישראל ובטוח כי חזקתו על הארץ לא באה על חשבון הכיבוש של עם אחר.
כאן בנקודת הזמן הזו, ממש זו שאנו נמצאים בה, באה קבוצת חשיבה שמייצגת מיעוט בלתי משמעותי וראתה כי הדרך היחידה לקחת את שרביט השלטון שוב לידה הוא אם תצליח ליצור פילוג 'מדומה' שאין לו מקום במציאות ואין לו שום קשר לפילוג כהוא זה. וכך יצרו פילוג סביב דמות ושמה 'ביבי': אשם לא אשם. הם הצליחו לשחק ביוצרות, להפוך אותן על פניהן וגייסו למשימה את חבריהם האוליגרכים וקיבצו אותם מכל הפינות הנוצצות בחברה האוליגרכית המאמינה באמת ובתמים כי טוב לכולנו אם רק יחזיקו בשרביט השלטון.
התקשורת הממוסדת חַבְרַה ל
אנשי מפתח בפרקליטות ובעליון שלא במקרה כולם חולקים את אותה האידאה המקורית ולא, לא השמאלנית כי אם 'תנו לנו רק להחזיק בשרביט השלטון וראו במו עיניכם כמה טוב יהיה לנו ולבנינו עד עולם', ויצרו ספק אמיתי סביב שאלת ביבי שהפכה אט אט לשאלה לאומית בלי שאיש ירגיש באבסורד שבדבר. האמתלה שלהם הייתה "אתה, ביבי, אינך יכול להפוך את התיק המשפטי נגדך לתיק לאומי ולסחוב עם שלם אחריך".
כלומר, הפכו את הפטנט שיצרו 'פילוג מדומה' כהגיג של ביבי והאשימו אותו ביצירתו - שאפו גדול על היצירתיות - בנוסף גייסו את כל משפחת ביבי בשביל להעצים ולהדגיש את הפילוג סביב האיש ביבי וכן יש להודות בהצלחתם,
שרה נתניהו ובנה יאיר שהוכנסו מדלת לא דלת אל תיק הפילוג הלאומי, שיחקו לידי המתכננים בע"מ שהצליחו במשימה: מעל למיליון ישראלים חשבו כי ביבי אשם ונוצרה במה בדיונית לפילוג בעם: חצי בעד חומוס וחצי השני בעד קוסה מחשי, זה 'הפילוג הדמיוני' ששלושת הגנרלים והטר"ש הצליחו ליצור וכמעט הצליחו לקחת באמצעות 'הפילוג' פרי תיכנונם המדוקדק את מפתחות השלטון.
לציין כי בחלוקת המנדטים בבחירות לכנסת ה-21 היה גם היה ייצוג אמיתי לאידאה של השמאל על-ידי שתי מפלגות-שמאל מובהקות:
מפלגת העבודה ומר"צ. אשר על כן הם ענו על כל שאלה ותהייה מכל סוג אשר יהיה בשתי המילים הרציניות: "אנחנו המרכז" וכאילו בשתי מילות הקוד טמונות כל התשובות הלאומיות של ישראל כולל הביטחוניות והמדיניות שאינן סובלות דיחוי. ואולם ארשה לעצמי להקשות עליהם ולשאול: האם שאלתם את עצמכם כמה מ-1,125,881 שהצביעו לכחול לבן שותפים לאידאה של השמאל, כמה מהם חושבים כי אנו כובשים בארצנו, כמה מהם מאמינים בזכותנו על ארצנו?
בתשובה לשאלה הלאומית האחרונה טמון סוד 'הפילוג המדומה' שמראה כי הרוב המוחלט בעם מאוחד בדעותיו ואין בו שום פילוג; זו האמת לאמיתה שהשקר השמאלני בניצוחם של האוליגרכים ושל התקשורת הפכו אותה על פניה. קבוצה מצומצמת של אנשים הצליחה לחולל פילוג יֵֹש מֵאַיִן בתחבולה מצויינת, ועל זאת מגיע לה כתר התרמית של המאה.
