עת לקונסולידציה פוליטית

לקראת הבחירות האלה ובמהלכן, ראינו התגבשות הדרגתית של מפלגות ורשימות, לגושים. מחד-גיסא, כל מפלגות הימין וחצי ימין הבטיחו תמיכתם בבנימין נתניהו, ומאידך כל המפלגות האחרות הביעו תמיכתם ב"רק לא בנימין נתניהו". במוצאי הבחירות, או שעתיים לאחר מוצאי הבחירות, הבינו בשמאל שהאיחוד חשוב אך "רק לא נתניהו" לא ינצח בבחירות, כעת אנו שומעים זמירות חדשות מהשמאל הישראלי, כוונות להתאחד סביב מנהיג מטעמו. וכך יש לנו את נתניהו, ליברמן, כחלון, ליצמן, דרעי, איתמר בן גביר, הרב פרץ, בצלאל סמוטריץ' בגוש אחד, ואת בני גנץ, יאיר לפיד, אשכנזי, יעלון, גבאי, זנדבררג, עודה, טיבי וכסיף בגוש השני. גוש הימין עם אידאולוגיה מרכזית משותפת, מטרות מרכזיות משותפות, ועם מחלוקות בשוליים, וגוש שמאל עם אידיאולוגיה מרכזית משותפת, מטרות מרכזיות משותפות, ועם מחלוקות בשוליים. ואם תשאלו איך יסתדר כחלון, המתון יחסית, עם הסיפוח ועם אף שעל? אז התשובה שהוא יסתדר באותו אופן כפי שיסתדר בוגי יעלון עם עופר כסיף אשר לדעתו "חיילי צה"ל הם פושעי מלחמה לפי כל קריטריון". האיחוד מחייב פשרות. בימין ויתרו כבר על שתי מדינות לשני עמים ובשמאל מוותרים על צה"ל – והבוחר יבחר בין שתי חלופות ותו-לא.