לגנץ הייתה הזדמנות לנסות לבנות קואליציה מבלי לחכות להזמנה אישית מהנשיא. פוליטיקאי משופשף היה צריך לדעת את זה אך גנץ איננו פוליטיקאי משופשף ומסתבר שגם שותפיו למפלגה ועוזריו אינם כאלה, אלא אם כן, הם ניסו להקים
ממשלה ונכשלו, וסביר להניח שזה מה שקרה, אז שלא יטילו את כישלונם בנתניהו.
גנץ היה צריך להתכונן מראש למצב שבו נתניהו ייכשל במשימתו ואף לעשות ככל יכולתו כדי שזה יקרה. מי מנע מגנץ לסכם בסתר על שיתוף פעולה עם החרדים או עם מורדים מהליכוד או גם וגם? גנץ היה יכול להגיע איתם להסכמים מאחורי הקלעים, לחכות שזמנו הקצוב של נתניהו יפוג ולהפתיע אותו בסיכול שאיפתו באמצעות קולות מהמחנה שלו שימרדו בו, יתנגדו לפיזור הכנסת ויחברו אחר כך לכחול לבן.
יכול להיות שטובי האסטרטגיים המשמשים את גנץ לא האמינו שנתניהו יכשל בהרכבת הממשלה אך ככל שעבר הזמן, הבלתי יאמן (פיזור הכנסת) נעשה יותר ויותר מוחשי ובייחוד בימים האחרונים ובעיקר בשעות האחרונות. מדוע אז לא פעל גנץ?
לפני פיזורה של הכנסת הייתי די לחוץ כי חששתי שמכינים לנו הפתעה מאחורי הקלעים (אולי אפילו בשיתוף עם ליברמן, כי לא האמנתי שהוא יוביל אותנו לבחירות חוזרות שלדעתי רק תפגענה בו). אם גנץ ואנשיו לא חשבו לפעול מאחורי הקלעים, אז הם בהחלט לא מהווים צוות שיוכל להנהיג את מדינת ישראל כי להנהגת המדינה דרושה יצירתיות ותושייה רבה והם לא הוכיחו אפילו יצירתיות ותושייה בסיסית מועטה.
אבל יותר עולה על הדעת שהם כן ניסו לקדם מהלכים לטובתם אך לא הצליחו במשימתם ולכן הדבר היחיד שנשאר להם לעשות זה לנצל את המצב ולהאשים את נתניהו ולטנף שוב עליו כי בכל הצרות במדינה אשם נתניהו. אפילו בחמסין של הימים האחרונים.
נתניהו לא אמור להעניק מתנות לגנץ בשורה התחתונה הכנסת פוזרה ברוב מרשים של 74 חברי כנסת שהביעו בצורה הכי ברורה את רצונם שממשלה חלופית לא תקום, אך מבחינה עקרונית, גם אם היה סיכוי לגנץ להרכיב ממשלה, תפקידו של נתניהו היה למנוע זאת בכל דרך חוקית, בייחוד כי גנץ לא היה מצליח במלאכתו מבלי להיעזר בעריקים מגוש הימין חרדים וזה מאוד לא דמוקרטי למרות שזה חוקי (יש לציין שגם החרדים היו מחויבים לנתניהו כי הם הבטיחו את התמיכה בו לבוחריהם וקיבלו מהם בתמורה הרבה קולות בקלפי).
זעזוע סלקטיבי השמאל והתקשורת לא הזדעזעו כשתהליך אוסלו יצא לפועל באמצעות עריקים ממפלגה סופר ימנית (מפלגת "צומת" של רפול ז"ל). הם גם לא הזדעזעו שההינתקות התבצעה באמצעות נציגים מהימין שנשלחו לכנסת על-ידי בוחריהם כדי לבצע מדיניות שונה ב-180 מעלות. שרון ברוב חוצפתו אף צפצף על המשאל שערך בקרב חברי הליכוד שהראה התנגדות ברורה למהלך שלו ולא היה מדובר בתחמנות פוליטית שולית אלא בגניבת קולות שבאמצעותם הוכרעו מהלכים הקשורים במחלוקת העיקרית בפוליטיקה הישראלית (מסירת שטחים - כן או לא).
מה שזעזע את השמאל והתקשורת זו רק "החוצפה" כביכול של נתניהו לפעול בדרך חוקית כדי למנוע מהשמאל לפעול שוב בניגוד לרצון הבוחר למרות שלא היה לגנץ סיכוי ממשי להצליח בכך, (אולי הוא אפילו שמח שמנעו ממנו את הטרחה המיותרת).
