רבות דובר על הקשר התוכני בין מגילת רות לחג השבועות, קשר שבשלו נהגו לקרוא ברוב קהילות ישראל את המגילה בחג השבועות. מדוע אנו קוראים דווקא את מגילת רות? הרי מגילת רות שונה מהמגילות האחרות בכך שהיא עוסקת לכאורה רק בסיפור פרטי של משפחה אחת מעם ישראל. נכון שהסיפור הפרטי הוא מרתק, מרגש ומלא אמונה אבל הוא נשאר כסיפור פרטי. אין זו מגילת אסתר או איכה, שעוסקות באירועים כלל ישראלים. ולא מגילת שיר השירים העוסקת בקשר הפנימי שבין כלל ישראל לקב"ה.
בין שאר הטעמים שאנו קוראים את המגילה נגלה שהטעמים קשורים למצוות והנהגות, ליחס שבין הקב"ה לעם ישראל, לזמן ולמועד ולמלך המשיח. אנו נמנה חלק מאותם הטעמים ובעקבותיהם ננסה להבין כיצד הפך סיפור פרטי לאירוע כלל ישראלי.
א) במגילה מסופר על ייחוסו של דוד המלך שנולד ונפטר בחג השבועות.
ב) סיפורה של המגילה מתרחש בתחילת קציר שעורים - בתקופת חג השבועות, חג הקציר. חז"ל רצו לזרז את העם במצוות הקשורות לארץ - לקט, שכחה ופאה. לכן תקנו לקרוא במגילת רות, שבה רואים עד כמה חשובות מצוות אלו, ומה רבה נחיצותן לעניים.
ג) ללמדנו שגם אדם שלא גדל על ברכי התורה בימי ילדותו, יכול על-ידי רצון חזק לפתוח פרק חדש בחייו, ולהדבק בתורה, כשם שעשתה רות שדבקה בתורה בהיותה בגיל ארבעים.
ד) ללמד את הנשים שאף על-פי שפטורות הן מלימוד תורה, בכל זאת רבה מעלתן ויכולות על-ידי צניעות, יראת שמיים ומידות טובות, להגיע לדרגות גבוהות מאד. כמו שזכתה רות להיות אמה של מלכות.
ה) מגילת רות עומדת בסימן גמילות חסדים, והיא מתאימה לתורה שתחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. רות היא התיקון לכפיות הטובה של מואב.
ו) קריאת המגילה בשבועות תוקנה כנגד הקראים והמינים החולקים על התורה שבעל-פה, והיא באה לעשות פומבי לה, כי הרי רות, וממילא דוד, הותרו לבוא בקהל אך ורק על-פי הפירוש שניתן לאיסור עמוני ומואבי על-ידי התורה שבעל-פה.
למרות שלכאורה מעשיהם של רות ובועז היו פרטיים ולא עסקו באופן ישיר בכלל ישראל. הסיפור הפרטי שלהם הוא בעצם חלק מהופעת מלכות בית דוד. והוא נכתב לדורות כפרק משמעותי בהופעת השכינה בישראל.
ה"שפת אמת" (במדבר, שבועות תרל"ג) מסביר שהסיבה המרכזית לקריאתה של המגילה דווקא בחג מתן תורה, היא מפני "שהקב"ה מבקש מבני ישראל שבמעשיהן יוסיפו על התורה שבכתב, כי הרי מעשה צדיקים הם התורה. ונעשה ממעשי בועז ורות מגילה שהיא ברוח הקודש". משמע מדבריו שהמגילה מלמדת אותנו שהחידוש של מעמד הר סיני אינו רק בכך שקבלנו את התורה, אלא שהפכנו להיות חלק מהופעתה בעולם. מעשיהם של הצדיקים גם הם תורה.
מה הביא את מעשי רות ובועז לדרגה כזו? אם נתבונן בעולמה של רות, נראה שהיא נולדה כמואביה, בת למשפחת המלוכה, וכבת לעם שעליו נאמר: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כ"ג, ד'). התורה מנמקת את האיסור הזה בכך שהמואבים היוו את ההפך הגמור למידת החסד בכך שלא קידמו את בני ישראל בלחם ויין, ובכך שהחטיאו את עם ישראל בעצת בלעם. התורה מלמדת אותנו שמידות החסד והפרישות מהעריות הן יסודות חשובים ביותר באומה הישראלית, עד כדי שמי שניחן בהיפוכן אינו ראוי לבוא בקהל ה'.
רות עוברת מסע ארוך ומפרך, שמוביל אותה מקצה אחד של אומה שממנה באה לאומה חדשה שאליה הגיעה בעקבות נישואיה לעם היהודי. המסע מתחיל בייסוריה כאשר היא מאבדת את בעלה. בהמשך, לעומת מידת האכזריות המואבית מגלה רות מידת חסד עצומה כלפי נעמי בכך שהיא מוכנה ללכת אחריה אל ארץ אחרת, ולהשאיר מאחור את כל העושר שהיה למשפחתה ואת כל התרבות עליה גדלה. כנגד הצעת בלעם להשתמש ביצר העריות כדי לחבר את עם ישראל לעבודה זרה, שומרת היא על צניעותה, ולא הולכת אחרי הבחורים, כפי שמחמיא לה בועז, ומתוך כך זוכה להתדבק בבועז תוך ששניהם שומרים על מידת הקדושה, כפי שחז"ל מלמדים אותנו. מכאן אולי ניתן להבין מדוע זכתה רות לכך שאחד מכ"ד הספרים קרוי על שמה. היא הצליחה להוציא מתוך המואביות את נקודת הטוב ואותה הכניסה לתוך עם ישראל.
