פרשת "במדבר" עוררה בי הרהור שני בדבר יחסי אל המלך דוד. דווקא דרך העיון בפרשה ניצבו בפני, משני עברי המתרס, שתי דמויות של דוד המלך.
דמות אחת רמסה בגסות ערכי מוסר ולא יכלה להיות סמכות מוסרית לילדיה. צד שני בדמות הציב מנהיג, היודע לקחת את כל האחריות על מחדל, אם היה, רק על עצמו. חשוב לו שרק הוא ישא בתוצאות הקשות. עיון בפרשת במדבר, שהמפקד הוא אחד מנושאיה החשובים, הניע אותי לעיין פעם נוספת בסיפור המפקד, כפי שמתואר בספר "דברי הימים" ובספר "שמואל".
בדברי הימים א' כ"א 2 אנחנו קוראים: "וַיּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׁרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׁרָאֵל". ההוראה המפורשת של דוד לביצוע מפקד בפסוק 2 מוסברת בפסוק הקודם, שהיא תוצאה של פעולת הסתה לדבר עבירה על-ידי השטן. "הַשָּטָן הֵסִית אֶת דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׁרָאֵל".
בשמואל ב' כ"ד 1 מי שהסית את דוד לבצע מפקד הוא לא שטן, אלא אלוהים "וַיּסֵף אַף-ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְרָאֵל וַיָּסֵת אֶת דָּוִד... לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְרָאֵל וִיהוּדָה".
עשייה שלילית האירוע המתואר בספר שמואל ובדברי הימים מתייחס למפקד, שנועד למעשה להיות כלי חשוב לקראת מלחמה. המפקד, כצורך חיוני למערכות החיים שלנו, מעוגן בהוראות מפורשות בפרשה השבוע שלנו, פרשת במדבר.
אנחנו מופתעים, שמפקד לפתע נתפס כעשייה שלילית. הגורם לביצוע המעשה השלילי הוא השטן על-פי דברי הימים, ואילו בספר שמואל המסית לעשייה השלילית הוא אלוהים. התוצאה של המפקד, שהוא הסתיים בעונש קשה לבני ישראל.
מי שהסית לבצע את העבירה, אם זה השטן על-פי דברי הימים או האלוהים על-פי ספר שמואל, הרי בשני המקורות המסיתים לא באו על עונשם. כך קורה שהמסית לדבר עבירה - זכאי. המוסת - נענש.
אני מתייחס בתמיהה רבה לתיאורים בספר שמואל ובספר דברי הימים לאור ההוראה המפורשת בפרשה שלנו בדבר הנחיצות במפקד במיוחד לקראת הערכות צבאית - "מִבֶּן עֶשְרִים שָנָה וַמַעֲלָה כָּל יוֹצֵא צָבָא תִּפְקְדוּ אוֹתָם..." (במדבר א' 2). אין ספק שלמפקד על-פי הפרשה שלנו היו גם מטרות חשובות לארגון החיים האזרחיים.
אנכי חטאתי לאחר שקוראים את הנימוקים לצורך במפקד בפרשת השבוע, קשה לי לקבל את הזעם, שמצטבר כלפי דוד על ביצוע אקט ארגוני, שהוא פועל יוצא של צורך צבאי קונקרטי, ויכול לסייע לו במישורים ארגוניים וכלכליים של הממלכה.
דוד, שבחייו האישיים מעד רבות במישור המוסרי, מתגלה לפנינו במישור המדיני כמנהיג, שיודע לקחת אחריות. דוד מבקש, שרק הוא לבדו ישא בעונש, ושהעם כולו יהיה משוחרר מנשיאה בעונש. דוד - שלא היה דמות וסמכות מוסרית במיוחד לבניו אמנון ואבשלום, כפוי טובה כלפי מיכל - מתגלה לפנינו כדמות של מנהיג מדיני היודע לקחת את כל האחריות רק על עצמו. גם אם הוא לא אשם בקיומו של המפקד, הוא מבקש שרק הוא ישא בעונש - "אָנכִי חָטָאתִי ...וְאֵלֶה הַצּאן (עם ישראל) מֶה עָשוּ"? (שמואל ב' כ"ד 17).
הפרשה שלנו נתנה לי עוד זווית להתייחסות לדמותו של דוד. דוד, שנכשל כשל מוסרי במעשה בת שבע, ונגרר לפקודה בלתי חוקית הגורמת למות בעלה - מתגלה כדמות מנהיג היודע גם לקחת אחריות.
