החבר דב חנין (א')

אני ממליץ בפני כל שוחר טוב במדינת ישראל לקנות את הספר "מה לעשות עכשיו" בהוצאת ידיעות אחרונות, בו רוכזו מאמרים, שכתבו ד"ר דב חנין וד"ר דני פילק. אין ברשימה זו ביקורת על הספר, אלא מסע דילוגים של תובנות שלי, בהן אבקש לשתף את הקורא בתוספת המלצה חמה לראות את הסרט "החבר דב". סרט הממלא אולמות, כשהקהל בסיום כל הקרנה קם על רגליו ומריע לדב חנין, חבר כנסת מטעם חד"ש, שאחרי 13 שנות פעילות פרלמנטרית מבורכת החליט לפרוש. כבשה אותי נקודת מוצא של ד"ר דב חנין, כפי שנוסחה במאמר "קיימות וסוציאליזם: היכן טעינו ומה למדנו". דב מסב את תשומת לבנו, שביהדות קיימות תפיסות ערכיות שונות לחלוטין מאלה של עולם קידוש הרווח הכספי הנוכחי. הוא פונה לארון הספרים היהודי - "מעבר למשמעויותיה הדתיות, השבת היא גם פסק זמן ממרוץ של עבודה וצרכנות, יום הכיפורים נותן המחשה טובה איך נראה יום-ללא-מכוניות, לקט שכח ופאה דוגמה לצדק חברתי ומחזורי שמיטת החובות הם מנגנונים של צדק חלוקתי..." (עמ' 62) ראוי ששר המשפטים החדש, מר אוחנה, הכופר מכל וכל בקיום המושג צדק חלוקתי, הטוען בזלזול ובלעג: "שאין דבר כזה צדק חלוקתי" או "שצדק חלוקתי זה מקסם שווא", מן הראוי שהוא יקרא את הפרק הזה בספר. דב רואה בעולם סוציאליסטי אלטרנטיבה יחידה למציאות של קפיטליזים המתמכר להון הדורס את ההון האנושי העובד לקיומו תוך הפנמה: ש"אין סוציאליזם בלי דמוקרטיה" (עמ'64). מרגש לקרוא מובאה מדבריה של רוזה לוקסמבורג, הרואה ביעוד של מעמד העובדים לכבוש את השלטון הפוליטי ולמלא אותו תוכן סוציאליסטי, כשעליו מוטלת המשימה ליצור דמוקרטיה סוציאליסטית במקומה של דמוקרטיה בורגנית. לא לבטל כל דמוקרטיה שהיא" (עמ' 65). ומוסיף ד"ר דני פילק: "דמוקרטיה סוציאליסטית היא הבטחה ראויה ביותר לעולם ולחברה במאה ה-21. דמוקרטיה סוציאליסטית אינה יעד נקודתי, היא תהליך מתמשך של העמקת השליטה על חיינו... יש לקדם דמוקרטיזציה של הכלכלה כך שתהיה כפופה לצרכים וליעדים של החברה" (עמ' 90).

הטרגדיה הסובייטית

מן הראוי לציין, שלנין פרסם ספר "מה לעשות עכשיו" כבר בשנת 1902, וזה גם שם הספר, שנתנו לספרם דב חנין, חבר כנסת לשעבר מטעם חד"ש, וד"ר דני פילק, רופא ופעיל שלום. שניהם מבקשים לבסס כאן ועכשיו כוח פוליטי, שייתן תשובה נאותה לתופעות כואבות המתעצמות בחיי החברה הישראלית, התובעות להנציח את שליטנו על עם אחר, תמיכה בגילויי גזענות, בפופוליזים ימני, בשנאת הזר, בהתרופפות הסולידריות החברתית, בפערים מעמדיים ובמתן לגיטימציה של שחיתות שלטונית העורכת מסע של דמוניות למערכת אוכפי החוק. על מה יש לעשות אתמקד ברשימתי הבאה. בחלק זה של הרשימה אנסה לעבור במסע דילוגים על הלקחים של דב ודני משגיאות, שחובה לא לחזור עליהן כשאנחנו אומרים - "מה לעשות עכשיו". יש לתת את הדעת ל"טרגדיה הסובייטית" (עמ'67). חובה עלינו להתנער מהתופעות שעיוותו את הסוציאליזים ולהכיר ש"בין דיכוי פוליטי ותרבותי, טרור משפטי ראווה, ביורוקרטיזציה של הכלכלה וניכור של העובדים והעם לבין האידאלים הסוציאליסטיים, הפרידה תהום" (עמ' 67). דב ודני מודעים לכך שתפיסת הסוציאליזם שלהם "אינה מרשם מדויק של חברה עתידית אידאלית" (עמ' 72), הם מודעים לכך שהדיון אינו במודל מוגמר של העתיד אלא במצפן ערכי, אך כדי לדון בו יש ללמוד את לקחי העבר ולדעת להתנער מהשגיאות ומהעיוותים הקשים מנשוא. דב ודני עומדים באומץ אל מול העובדות הכואבות - "אל מול כישלונם של שני הזרמים הסוציאליסטיים במאה ה-20" (עמ' 70). הם כואבים את העובדה ש"היום המילה סוציאליזם מעוררת מטען כבד של אסוציאציות חלק מהן מרוחק מאד" (עמ' 62) ממה שהם מבקשים להציע.

אסור לוותר

לפני שדב ודני פורסים את הצעתם "מה לעשות עכשיו", הם מבקשים שהחלופה הטובה ביותר, החלופה המוסרית והצודקת ביותר, החלופה הסוציאליסטית, תתנער מהמשגה שדבק בה. החלופה הסוציאליסטית, במיוחד הסובייטית, לא רק שלא הציבה את הדמוקרטיה כנדבך בסיסי, אלא בחרה להילחם בה ולראות בה אויב. הישגים משמעותיים וראויים של הסוציאליזם עלו על שרטון, מאחר שהדמוקרטיה לא הייתה חלק אינטגרלי מבשורתו. חשוב לקרוא מובאה במאמר של דב חנין בספר מדברי רוזה לוקסמבורג לפני שנחטפה ב-15 בינואר 1919. "שנים לפני עליית סטאלין לשלטון והימים האיומים של הטרור הסטליניסטי בברית המועצות, אבל כבר אז הבחינה לוקסמבורג בשגיאה הגדולה של המהפכנים ברוסיה: המחשבה שאפשר לקיים סוציאליזם בלי דמוקרטיה פוליטית. לשגיאה הזאת נודע, לדעתי, חלק גדול בקריסה העתידית של ברית המועצות" (עמ' 66). בימים אלו שרק מיעוט "ממשיך להאמין באפשרות של שלום המבוסס על הסכם בין העמים וכשמחנה פוליטי מוותר על הצגתה של אלטרנטיבה, כשהוא מוותר על מאבק לשינוי הגדול שנדרש..." (עמ' 196) אני לוקח מהספר, שאסור לנו לוותר על התקווה, במקרה הזה, גם התקווה של הישראלים וגם של הפלשתינים. אני מסכים עם מחברי הספר "שזה לא חייב להיות כך, וכפי שהראינו יש גם דוגמאות נגדיות" (עמ' 196) על כך ברשימה הבאה.