כמי שמלווה את בעיית התחבורה במדינת ישראל שנים רבות, אני צופה דווקא תהליכים מאוד חיוביים שיווצרו כתוצאה מהמלחמה חסרת הפשרות המתרחשת בעצם ימים אלה על עתידו של שדה דב. מדובר, לכאורה, במאבק בין שני אויבים מרים, מצד אחד תושבי אילת, ראשי עיריות אילת ותל אביב וכל המצדדים בהשארת השדה הוותיק על-כנו, ומצד שני אינטרסים של בעלי הקרקע והטייקונים המייצגים אותם, רשות מקרקעי ישראל ומדינת ישראל בכלל, לקדם 16 אלף יחידות דיור חדשות ועוד אלפי חדרי מלון, תיירות, מסחר, פנאי ונופש, במקום השדה שיתפנה, כמו גם להמשיך לפתח את העיר תל אביב צפונה, כולל הקו הירוק של הרכבת הקלה וכולל המשך הריביירה התל אביבית הנוכחית וחיבורה מנמל תל אביב בואכה חוף הצוק.
אולם "מלחמת עולם" זו על גורלו של שדה התעופה הוותיק הקטנטן, מעבר לאינטרסים הנוגדים בתכלית של שני הצדדים, מעירה סוף-סוף את כל מקבלי ההחלטות מ"תרדמת הדובים", ומביאה אל קידמת הבמה, הן תקשורתית, הן ציבורית והן תודעתית, את בעיית התחבורה במדינת ישראל, ובמיוחד התחבורה הציבורית, ובד בבד מבליטה את הקשר הגורדי שבין תחבורה לבין פיתוח תשתית עירונית כהלכתה, כולל רכבת קלה, דיור, מסחר, תיירות, פנאי ונופש.
אין זה מקרה, לדוגמה, ששר התחבורה הנכנס,
בצלאל סמוטריץ, בחר, ממש ביום הכנסו לתפקיד, להכריז שהשדה לא יתפנה, זאת מבלי שיכיר, לא מניה ולא מקצתי, את הבעיתיות הסבוכה של הנושא. סמוטריץ' כנראה הבין, בחושיו הפוליטיים המחודדים, שיהיו להצהרה פופוליסטית זו הרבה תומכים בציבור הישראלי הרחב, כולל "צפונבונים" תל אביבים לא מעטים, שאינם כידוע קהל ה"בייס" שלו.
אולם הטעות הגדולה של סמוטריץ, כמו גם רבים ממצדדי השארת השדה על-כנו, הינה בכך שהם מסתכלים על היום ועל מחר, אולם מתעלמים מההשלכות האסטרטגיות של אי-פינוי השדה, לעתיד הרחוק יותר. למשל, מה יקרה לתל אביב, הבירה הכלכלית של מדינת ישראל, אם לא תהיה לה עתודת דיור מספקת לדורות הבאים, הן דיור יוקרה והן דיור עממי? איך היא תוכל להמשיך ולהתפתח צפונה? מה יהיו הממשקים התחבורתיים, ובמיוחד תחבורה ציבורית, לכל אותם רבבות רבות שיתגוררו בשכונות הצפוניות שמעבר לירקון? ומה עם אובדן המיליארדים הרבים הצפויים למדינת ישראל, הן כתוצאה מאובדן הקרקע והן התביעות המוצדקות שיהיו לבעלים הוותיקים? והאם אותם ישראלים שמוחים כיום על העתקת השדה, אינם מבינים שאת המחיר הם יצטרכו לשלם מכיסם הפרטי כבר במהלך השנים הקרובות?
ערים אירופיות לכן המאבק על עתיד שדה דב יחייב את כולנו, פוליטיקאים, תקשורת, בעלי עניין וסתם אזרחים מן השורה, לצאת סוף-סוף מ"אזור הנוחות" ולחשוב על אלטרנטיבה שלישית(!) ולא רק על חלוקה דיכוטומית בין "תומכים" ו"מתנגדים" לפינוי שדה דב. לדוגמה, הטענה, המוצדקת לכשעצמה, של תושבי אילת, כמו גם רבים מתושבי גוש-דן, שייאלצו כעת לנסוע עוד כ-20 קילומטרים מנתב"ג לתל אביב, וחוזר חלילה, לא הייתה כלל באה לידי ביטוי, אם גוש-דן היה מרושת כבר היום בקווים מהירים ויעילים של רכבות קלות, נתצ"ים עם אוטובוסים קלים ומהירים(BRT) וכיוצא בזה.
אם נביא, לדוגמה, ערים אירופיות דוגמת לונדון, פריז, רומא, ברלין או מדריד, נמצא כי לעיתים קרובות המרחק ממרכזי הערים אל נמל התעופה הראשי הינו כפליים(!) ואף יותר, מאשר המרחק ממרכז תל אביב לנתב"ג.
ובמילים אחרות: אם פינוי שדה דב היה מותנה מראש בלוח זמנים ברור של 10-5 שנים שבהן ירושתו ערי גוש-דן באלטרנטיבה של תחבורה ציבורית מודרנית, אזי אין לי ספק שהטענות, הן של תושבי אילת והן תושבי "מדינת תל אביב", לא היו עולות כלל. כנ"ל לגבי נושא העדר עתודות הדיור הנדרשות. אין ספק גם שלעשור הקרוב בפרט ולדורות הבאים בכלל, נדרשת תל אביב לעוד רבבות יחידות דיור, בתוכן חלק גדול בהתחדשות עירונית וחלק מעתודות הקרקע דוגמת אלה של הגוש הגדול ושדה דב.
הבעיה כאן הייתה שתהליכי אישור והפשרת הקרקע ארכו עשרות שנים, כפי שקורה בדרך כלל אצלנו, מה שתפס לפתע פתאום את ראש עיריית תל אביב, המחויב לתושביו הנרגנים, ואת ראש עירית אילת, מתעוררים לפתע מ"תרדמת הדובים" מוצאים את עצמם בפוזיציה המוזרה של התנגדות להעתקת השדה. איך לדוגמה,
רון חולדאי, לא חשב על כך מראש? ואיך מאיר יצחק הלוי, ראש עירית אילת, לא התקומם כאשר העתיקו את שדה התעופה האילתי 20 קילומטרים צפונה לנמל התעופה רמון?
לכן, סוף מעשה במחשבה תחילה: כן צריך לפנות את השדה, וכמה שיותר מהר, זאת מכיוון שהנזק הכלכלי הלאומי באי הפינוי, גדול שבעתיים לעומת הותרת השדה לנוחיות כמה רבבות אילתים ותל אביבים. אבל, וזה אבל גדול, בד-בבד לפינוי השדה, יש לדאוג, ולפחות בטווח המיידי, לאלטרנטיבה מיידית של "שאטלים" 24/7 מנתב"ג לתל אביב וחזרה, הן לתושבי אילת והן למשתמשים התל אביבים. נכון. זה יעלה למדינת ישראל עשרות מיליוני שקלים לשנה, אולם מה זה כמה עשרות מיליונים לעומת כמה עשרות המיליארדים שיילכו לטמיון בין החולות של הגוש הגדול, אם, חלילה, יוותר שדה התעופה הוותיק והקטנטן על-כנו?
