בזכות התקשורת, העיתונות המודפסת והדיגיטלית, אנו מקבלים מידע שוטף על הנעשה בעולם, ממקומות שאין לנו גישה אליהם. בזכות התקשורת נחשפים מעלליהם של פוליטיקאים, אנשי עסקים וכדומה, והם מובאים לדין.
נזכיר רק כמה מקרים מכוננים כאלה. שני העיתונאים האמריקנים של העיתון "וושינגטון פוסט", בוב וודוורד וקרל ברנסטין חשפו את "פרשת ווטרגייט" (1972-4) שבעקבותיה נאלץ הנשיא ניקסון להתפטר.
הפוליטיקאים עמדו על כוחה של התקשורת והחלו לעשות עמה "דילים". מאז ירידת ההכנסות מפרסומות נאלצו עיתונים ורשתות טלוויזיה למצוא מקורות הכנסה נוספים. הם נכנעו ללחצי הפוליטיקאים והספונסרים שלהם, קיבלו מהם תשלומים תמורת פרסום חיובי עליהם וגניזת ידיעות הפוגעות בתדמיתם. כך נחשף הדיל של נתניהו, כשר התקשורת, עם מר אלוביץ על פרסום חיובי ברשת "וואלה" תמורת הטבות בעסקות המכר של אלוביץ בתקשורת. בעקבות חקירת התקשורת נחשף גם חשד לדיל דומה של נתניהו עם מו"ל
ידיעות אחרונות, נוני מוזס. והרשימה עוד ארוכה.
פייק ניוז בחיפה קל ונוח להאשים את התקשורת ב"פייק ניוז". הגדילה לעשות גב' סבטלנה ריינגולד, אוצרת התערוכה "פייק ניוז" במוזאון העיר חיפה. וכך היא כותבת בעלון ההסבר לתערוכה, המופץ לכל, שחור על גבי (רקע) אדום: "בעיתונות ובמדיה על כל סוגיה - המודפסת, המשודרת והמקוונת - מוצג בפנינו מידע משובש. זהו מידע מסונן וממומן, שנבחר ונערך בקפדנות לפני שהוא פולש לחיינו ומכתיב אותם".
תודה לגב' האוצרת שיודעת כי המידע "נבחר ונערך בקפדנות". אכן, מלאכת הכתיבה והעריכה היא באמת סיזיפית ודורשת אחריות ודיוק, אבל האמירה הנחרצת "מוצג בפנינו מידע משובש. זהו מידע מסונן וממומן" בלי להסתייג ולומר "קורה לפעמים שמתקבל מידע משובש, ולפעמים הוא גם ממומן" היא כוללנית, וחסרת אבחנה. ומה עם כל יתר הידיעות, החדשות וכו'? ובכלל, איפה הצניעות של האוצרת הנכבדה לקבוע הגד חד-צדדי, להכליל את כל התקשורת לכל גווניה כמציגה "מידע משובש"?
איך להתגונן מ"ידיעות מסוננות"? יש לזכור כי בעבר, וגם כיום, יש עיתונים המשתייכים באופן גלוי לגוף פוליטי, מפלגה, ארגון כלשהו. כיום זוהי בעיקר עיתונות חרדית. ברור לנו כי העיתון "יתד נאמן" הוא שופרה של מפלגת דגל התורה, "המודיע" - ביטאונה של אגודת ישראל, "יום ליום" - של
ש"ס. וכך בעבר "הצופה" היה בטאון של המפד"ל, "דבר" היה מזוהה עם מפאי, "על המשמר" - עם השומר הצעיר (מפ"ם) וברור שהם ייצגו את עקרונות מפלגותיהם.
יש לזכור גם כי החינמון הנפוץ ביותר בישראל (כי הוא חינמי)
ישראל היום, ממומן על-ידי איש העסקים שלדון אידלסון ואשתו, ד"ר מרים אידלסון, שהיא היום גם המו"ל (לפי הכיתוב בעמ' הפנימי הראשון). ומכיוון שאידלסון מוכר כמי שתומך בנתניהו גם המידע והדעות שנמסרים בעיתון מוטים לטובת נתניהו. יש שהמידע על רה"מ מוגש ישירות באופן חיובי, יש שהוא מובא נגד מתנגדיו כמצוטט מפי אחרים. לדוגמה, בישראל היום בתאריך 27.6.2019 בעמ' 3-2 על בחירות 2019 פרק ב' מובא בכותרת הציטוט "ברק יוביל לעוד נסיגות". מי מהקוראים יחפש איפה, מתי, מי אמר את הציטטה הזו? אבל הרושם מהכותרת הענקית בלבן על-רקע כחול - כבר נחרת בזיכרון, וזו הייתה מטרתו.
יובל פלג כותב (.201517.5): "היום אין עיתונות מפלגתית... אבל יש משהו חמור יותר -עיתונים שיש להם מפלגה... כמו החינמון... הציבור חושב שמדובר בעיתונות חופשית ולא היא".
דונלד טראמפ = "פייק ניוז"? אצל גב' סבטלנה ממוזאון חיפה "
דונלד טראמפ: נער הפוסטר" הוא סמל ל"פייק ניוז". היא כותבת: "הנשיא האמריקני המכהן הפך למעין 'נער פוסטר' המייצג אמיתות שקריות, עובדות מסולפות וכותרות מזויפות... טראמפ נחשב לשקרן גרוע למדי, ללא חן, שנתפס שוב ושוב בטעותו". לא אנסה אפילו להתייחס לאמירות חסרות אחריות אלה שנכתבו, ודאי, כדי לעורר פרובוקציה, אחרת איך נבוא לבקר בתערוכה?
בחלק "האמן האמיתי" מגבבת האוצרת ציטוטים מפילוסופים ידועים כמו ניטשה, היידגר, פוקו ועוד. אגב, ציטוט מפילוסופים נהיה מנהג נפוץ אצל אוצרים, כדי להפגין ידע, גם כשאינו שייך בכלל לנושא. האוצרת מתמקדת במעשי התחזות של אמנים, מניפולציה ואחיזת עיניים. ומה החידוש בזה? מאז ומתמיד (הקומדיה האיטלקית, מולייר, שקספיר) צפינו בהצגות על מתחזים ומתחפשים, בעלי מסכות וכדומה.
דמיין הירסט - סופר מתחזה בכל זאת, יש למוזאון חיפה השג גדול בהבאת עבודותיו של דמיין הירסט: זהו אחד האמנים העכשוויים הידועים והמרוויחים ביותר כיום. הוא יצר מעין סיפור ישן על אניה עתיקה שטבעה בים ועימה אוצרות אמנות שכבר העלו ירוקת ואלמוגים צמחו עליהם. הירסט שכר אמודאים שמעלים את היצירות מלב הים, וצילם את האירוע כאילו המקרה אוטנטי לגמרי. הוא יכול להרשות לעצמו השקעה כזו. היצירות ש"הועלו מן הים" אכן מרשימות ביותר. לעיצוב הקלסי של הפסלים שלו נוסף ממד אלמותי עם תוספת האלמוגים והירק "שדבק בהם במרוצת השנים".
בקטגוריה זו מוצגות גם עבודות של
רועי רוזן שהמציא דמות פיקטיבית של אמנית וייחס לה ביוגרפיה שלמה. כשהוצג במוזאון ת"א (2016) הציג את עצמו כארבע דמויות שונות, ארבעה אמנים מרקע שונה המציירים בסגנון משלהם. אכן, זהות מפוצלת ומופלאה.
דוגמה ל'פייק ניוז' מעניין בתערוכה הוא ההתחזות של האמן גדעון גכטמן שפירסם מודעת אבל על מותו, בעודו בחיים. מזכיר לי (זה לא היה בתערוכה) את מסיבת האבל על מותו וההספדים שאירגן לעצמו
דן בן אמוץ בעודו בחיים. 'כך אוכל לדעת מה באמת חושבים עלי ידידי', התלוצץ. אכן, יש צורך באישיות מיוחדת כדי לערוך התחזות כזאת.
