אפשר להגיד "אמריקה פירסט", אבל ראוי לדעת באיזו אמריקה מדובר, באמריקה דמוקרטית או באמריקה של ממסיבת התה. אפשר להגיד בכל מדינה "המדינה שלי בראש מעייני" אבל בכל מדינה היום, קורעים את המדינות מבפנים, משלמים מס שפתיים לדמוקרטיה אבל בונים תשתית פוסט דמוקרטית, לא מוגדרת, יש אומרים א-ליברלית, וקוראים תיגר על הארכיטקטורה של חברה שוויונית, פתוחה, חומלת, דוגלת בזכויות אדם ובזכויות מיעוטים, תומכת נרדפים, מחנכת על משנה ערכית של אדם הוא אדם, יהיו לאומיותו או דתו או מוצאו האתני אשר יהיו.
במאה העשרים ואחת נמצא הגוש הגדול של אוכלוסיית העולם בתנודה שהפלנטה ארץ לא הכירה מעולם. מדינות הלאום נחלקות בין מדינות מבוססות כלכלית, חברתית, ביטחונית, תעשייתית, לבין מדינות-חסר ומצוקה בכל אחד מן התחומים הנמנים לעיל, ועל אלה מדינות מוכות מלחמות אכזריות של צבאות או של כנופיות או של ארגוני פשע שהפכו תת-שלטוניים. במדינות המבוססות, המדינה שייכת לאזרחיה. במדינות המעורערות, העולם שייך לכל אדם שרוצה לחיות, ויש לו זכות לחיות, ואין לו ידיעה קיומית אלא כרצון האולטימטיבי לחיות.
במדינות המבוססות אין הנהגה מדינית או פילוסופית ערכית שיודעת מה עושים בעולם של תשעה מיליארדים שמתחיל לנוע. אומרים "אמריקה פירסט" - וסוגרים, אומרים - לא כל כך, ופותחים לשיעורים, לוחמים באמצעים ביורוקרטיים, בגדרי תיל, באמצעים כוחניים, בתאי מאסר לילדים שהופרדו מהוריהם. לא לוחמים, מה עושים? מה שנראה בעליל שעושים, הוא שמניחים את הבעיה בחיקה של האוכלוסייה, ומלבים בה את הפחדים הטבעיים מפני זרים לממדים הרואים בגלי האדם הנעים על פני תבל איום של פלישה, של החלפת המדינה בידי כובשיה, של קץ התרבות הנוצרית, של מסמוס הזהות, של אובדן ההיסטוריה. יוצרים אי-פתרון שיפתור את עצמו אפוקליפטית.
מנהיגים המעזים למצא תשובות במסורה, מאבדים את כבודם ומושלכים בתנופה אלקטורלית, בינתיים אלקטורלית, אל מרתפי החפצים המשומשים. מוסדות משפטיים המקיימים את החוק ואת החוקה ואת מסכת זכויות האדם כפי שהאמנה החברתית עד לסוף המאה הקודמת העניקה לעולם מותקפים - יש מקומות בהם הם גם מוחלפים. מי ששולט בעצם, זה הבוחר שהתסיסו אותו לא להבין את התופעה המדהימה של פלנטה בתנועה כתופעה הצריכה התמודדות שקולה, רבת תושייה ומעוף, ערכית, מדודה על-פי הצריך ועל-פי האפשר, והבוחר הזה בוחר במנהיג שאינו יודע אלא להפחיד כי אלא אם כן ייבחר הוא - יטביעו גלי ההגירה את העיר ואת המחוז ואת המדינה ואת העולם.
'אמריקה פירסט' זה לא רק אמריקה. זה גם 'אנגליה פירסט'. גם' רוסיה פירסט'. גם 'הונגריה פירסט'. גם 'פולניה פירסט'. גם 'איטליה פירסט'. ועוד ועוד. אין לאף 'פירסט' מכל ה'פירסטים' משנה מדינית חברתית כלכלית פילוסופית ערכית על פיה הן יוצאות להרגיע את המלחמות המשלחות מיליונים לדרכי מילוט אל ארצות בהן מטילים פצצות תופת על אזרחים, שום דבר המתמודד עם עוני מוחלט, עם מחלות, עם משטרים מדכאים. הם אומרים 'פירסט', ו'פירסט' הוא גם 'לאסט'.
אי-אפשר לסמוך על מנהיגי המדינות להוליך מהלך גלובלי להתמודדות עם בעיית הבעיות של המאה העשרים ואחת. הם, רבים מדי מתוכם, הצליחו להגדיר את הדמוקרטיה כמשטר שנועד לבחור בהם. זה הכל. לכן גם אי-אפשר לסמוך על מוסד כגון האומות המאוחדות שאיננו אלא פורום של ראשי המדינות. אי-אפשר גם לסמוך על כך שהחיסול ההולך ותופס תאוצה של הרוח הדמוקרטית יביא בעקבותיו רוח ברכה אחרת. הוא לא יביא. הוא מבטיח כאוס, בגידת האינטלקטואלים, טוטליטריות, דיכוי מיעוטים - כולל המיעוטים של הלאום עצמו. הוא עלול להביא לשפיכות דמים.
מאחורי האמנה החברתית שהבטיחה את קיום הפנטה במאות האחרונות עמדו הפילוסופים. האנציקלופדיסטים הרו את המהפכה הצרפתית שהרתה את מסכות זכויות האדם. הם צמחו מאליהם. לא כינסו אותם. איני יודע אם יש היום בעולם לצמיחה ספונטנית לרוחב היבשות ולאורך הארצות, אבל ייתכן כי אי-השקט הגלובאלי כבר מביא בפינות שונות של העולם לידי חשיבה מחדשת, ייתכן כי אפשר לקוות שיקום מעט מעט גוף בינלאומי של אנשי הגות ואנשי דת ואנשי אקדמיה מכל העמים וכל הדיסציפלינות וכל האמונות ויתחיל לגבש מחשבות שעשויות להפרות את הכוחות היצירתיים שיביאו משנה חדשה עליה יבסס העולם את קיומו. מוטב להיות אופטימי. האלטרנטיבי היא דיכאון.
